תנו לי להציע סיום אחר לפרשת העקדה: "והאלוהים ניסה את אברהם ויאמר קח את בנך יחידך, והעלהו לעולה. וישכם אברהם וילך אל המקום אשר אמר לו אלוהים. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ויקרא אליו מלאך ה' מין השמים ויאמר: אברהם אברהם, נכשלת! אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי חסר רגשות אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני".
גם אלוהים, איך שלא מסתכלים על הניסיון הזה, לא יוצא תמר גוז'נסקי מהסיפור הזה. לא ברור מדוע בוחן כליות ולב צריך להטיל משימות על אברהם, משל היה מדובר בשעשועון הישרדות. ואם כבר משימות, מאל עם מוח כל כך יצירתי (אתם הייתם חושבים לברוא אחד כמו שירי ויצמן?), הייתי מצפה למצוא משימה קצת פחות מחרידה. השחלת נר הקשור בחוט לישבן לתוך בקבוק, בהחלט היה עושה רושם סביר יותר.
זה שאני דוס לא אומר שיש לי תשובות. אני אדם דתי, אבל לא משלמים לי כדי שאהיה סניגורם של אברהם ואלוהים. אמונתי בבורא עולם מחייבת אותי לשאול שאלות, אבל בפירוש לא מבטיחה לי את כל התשובות. סיפור העקדה הוא בהחלט מאותגר מוסרית, ואין לי ספק כי הוא סופר לנו בכדי שנתמודד איתו. שנדון בפרובלמה. עם היו לתורה מטרות יח"צניות, ניתן היה לדלג עליו, כשם שדילגו על אין סוף התרחשויות היסטוריות שלא נמצאו בעלות רלוונטיות נצחית.
ובכל זאת הארה סניגורית: בואו נניח - לצורכי פולמוס בלבד - כי בניסיון האמיתי אברהם נכשל: האל הטוב רצה לבחון את יכולת השפיטה שלו, את הכוח שיש לו לומר לא לציווי מטורף, אבל זה נכשל והסכים לעקוד את בנו בכורו האהוב. מדוע אם כך, כאשר אלוהים ביקש להחריב את סדום, נכנס אברהם לאטרף של ויכוח נוקב? כיצד אותו אדם, שהולך כמו בוק פנאט לשחוט את בנו, לא מוכן לאפשר לאל להחריב עיר של אנשים שחתומים על הסטארט-אפ המכונה "מעשה סדום"? גם מי שלא חש מחויב לאברהם, מוכרח להודות כי יש פה עניין לא פתור.
פסוקו של יום, הדור הבא
"אמר הכוזרי, לא נורא חבר, ישנן צרות גדולות יותר"
(סאטירה דתית למתקדמים, לפרטים יש לעיין בספר הכוזרי).
תסמונת דאום
האם/ אני שואל את עצמי/ חמישה סכיזופרנים הם מניין?