בואו נדבר עליכם, עיתונאי התקשורת הישראלית. אומר זאת בעדינות - רובכם צבועים . יותר קל לכם להציג אותנו כמסכנים ולהאשים את האחרים. ומה חלקכם בהטלת הדופי, וייצוגנו בפן שלילי בסיקור התקשורתי?
התגייסתם בכל כוחכם לסיקור הפגנות יוצאי אתיופיה. הוצאתם צוותים שידווח בשידור חי, הזמנתם פרשנים לאולפן, פתחתם עם זה מהדורות, וכמובן, הצגתם את הסיפור כ"הפגנת האתיופים". הלו? אנחנו ישראלים, ואנחנו מפגנים כאן בארצנו.
ב-2008, חשפתי סיפור על התעללות בצעיר מהקהילה. הצעיר היה אזוק לספסל ציבורי, והשוטרים התיזו בפניו גז פלפל . בערוץ 1 עשו הכל כדי להקטין את הסיפור. החייל הוצג בכלי התקשורת כ"חייל אתיופי". למרות שאין לו אזרחות אתיופית, ולמרות שהוא עלה לישראל ושירת בצה"ל, הבליטה התקשורת את צבע עורו השחור, כדי להדגיש את הנבדלות. באותה תקופה לא קמה מחאה ציבורית בעקבות הסיפור, אבל אז התפרסם הסרטון של החייל דאמסו פקדו, שהוכה בידי שוטרים, והפך לקלף החזק שחשף את הפגיעה בנו, את הזעקה שלנו, את מה שכבר שנים אנחנו מנסים לומר, את מה שהתקשורת לא האמינה, דחתה בטיעונים של רגשי נחיתות.
למרות שבמחאה האחרונה השתתפו צעירים שרובם נולדו בישראל, ואין להם שום נגיעה לאתיופיה, היא עדיין הוצגה כ"מחאת האתיופים". אבל לצעירים הישראלים האלו, שכף רגלם לא דרכה מעולם על אדמת אתיופיה, שאיבדו את זהותם העצמית ומחקו מעצמם את התרבות ומורשת אבותיהם, שעשו הכול בשביל להתקבל לישראליות לצעירים האלו נמאס. הם יצאו למחות נגד הגזענות, בגלל סטירת הלחי הפוגענית שקיבלו מהחברה, ובנוסף, בגלל שהתקשורת בעטה להם בבטן הרכה.
רק השבוע, כשגילו מי גרם להתאבדותו של מנהל רשות אוכלוסין בת"א, אריאל רוניס ז"ל, האשימו אותנו, יהודי אתיופיה, כי הבחורה שכתבה נגדו פוסט היא אישה כהת עור, ובלי שאף אחד בדק, כתבו במספר כלי תקשורת שהיא ממוצא אתיופי, למרות שהיא לא, אבל מי בודק?
כשסיפור כלשהוא מהקהילה צץ בתקשורת, ישר מבליטים את מוצאו וצבע עורו. "הרוצח הוא אתיופי", "האנס הוא אתיופי", "הנדקר הוא אתיופי". לבעל שרצח את אשתו יש שם, והוא חי את חייו הפרטים, כשהתקשורת מספרת כי הוא אתיופי, היא יוצרת האשמה כוללנית ששמה כתם על קהילה שלמה. נדמה שכתבים או עורכים חושבים שלפני שאותו בעל רצח את אשתו, הוא התייעץ עם הקהילה, ורק לאחר מכן רצח אותה, ובשל כך כל הקהילה אשמה. אם לא כך, מדוע צריך לציין שהוא אתיופי? הרי לצערנו, קרו מאות מקרי רצח מזעזעים במדינה, וכשמדברים על האנשים שביצעו את הפשעים הללו, לא מציינים את ארץ מוצאם.
"האתיופית הראשונה ש...", "הקצין האתיופי הראשון", "חבר הכנסת האתיופי הראשון", "שוטרת אתיופית סמויה הפלילה סוחרי סמים". תמיד האתיופי. גם הדימויים השלילים הם תמיד בצבע הבעייתי, "דגל שחור מתנוסס וזה מחייב מאסר בפועל", "כסף שחור הועבר בין ארגוני הפשיעה". השחור תמיד לא חוקי, תמיד לא מוסרי.
הרצון להציג אותנו באופן נבדל בכל עניין, ולהבליט תמיד את ארץ המוצא שלנו, היא סוג של גזענות. למה להתעסק תמיד במוצא שלנו? הרי כולם התקבצו לכאן מכל הארצות. מתי תקלטו שלעולי אתיופיה אין אזרחות כפולה כמו לחלק מהעולים מאירופה וארה"ב? מתי תבינו שלאתיופים אין מנהיג אחד כי הם לא מקשה אחת? למי מקהילות ישראל יש מנהיג נפרד במדינת ישראל מעבר למנהיגות רוחנית? או שלדעתכם, אנחנו העולים מאתיופיה לא שייכים למדינה ולמנהיגים שבחרנו באופן דמוקרטי, כל אחד לפי השקפותיו האישיות. אנחנו כאן לתמיד ואיננו אורחים לרגע.
זו העת שגם בכלי התקשורת ירעננו את נהלי העבודה ויפסיקו את ההטפה התמידית והדבקת הנכשלות בנו. באמירות: "האתיופים וכו' ..." , יש התנשאות, האתיופי הוא הנתין ואתם האדונים. טעיתם. גם אנחנו אדוני הארץ הזאת. הגיע הזמן שתעשו חשבון נפש עמוק עם עצמכם, ותבינו שאנחנו לא פחות אזרחים מכל אחד אחד.
בכלי התקשורת האשימו את המדינה באי שילובינו בשירות המדינה, בצדק. אבל איפה חלקכם בסיפור? כמה עיתונאים מהקהילה שעובדים בכלי תקשורת הישראלית ישנם? שלושה. רשת ב' של קול ישראל, ידיעות אחרונות וערוץ 2 . שלושה אנשים מתוך קהילה גדולה שיש בה הרבה אנשים כישרוניים, אבל אין להם קשרים בעמדות הנכונות.
הגיע הזמן לפקוח עיניים, להביט בראי, ולנסות להבין מה מסתתר מאחוריו. אנחנו בני אדם, יש לנו רגשות, ואנחנו רוצים שתסתכלו עלינו בצורה שאתם מסתכלים על כל אזרח במדינה, ודי עם הטלת הכתם והטלת הספק בישראליות שלנו.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.