אז אחרי כל המלודרמה בש"ס ואחרי שגל הירידות עליה שכך, פרסמה המפלגה סרטון שמראה כי היא כנראה מתחילה לעלות על הדרך הנכונה מבחינתה. סרטון שפונה באופן ישיר למעמד השכבות המוחלשות. אותם שקופים בחברה הישראלית שעובדים כנותני שירותים. אלו הם חוטבי העצים ושואבי המים שלנו. יש שם מזרחיים, אתיופים ויוצאי חבר העמים. נעדרים מהסרטון העובדים הזרים. האחרונים כל כך שקופים שאפילו את בבואתם קשה לראות. ועדיין יש כאן קפיצה משמעותית של ש"ס.
ההבדל בין קמפיין "כוכבית גיור" (שהוביל את המפלגה בבחירות הקודמות) לקמפיין "השקופים" הוא הבדל משמעותי ומסמן את התהום בין אריה דרעי לאלי ישי. תהום בין איש עצמאי ומוביל, כפי שהגדירו מרן, לבין איש חסר חזון ומובל. בניגוד לחוסר הנחת שהביע מרן מעצמאותו של דרעי, הרי שעצמאות זו יכולה להסתבר כמה שיזניק את המפלגה מהתחתית שבה היא מצויה כעת. הסרטון מוציא את ש"ס מהנישה החרדית ומכניס אותה למגרש החברתי- כלכלי שהפך בבחירות הללו למגרש המרכזי. כך במקום אנטגוניזם מצליח הסרטון לייצר חמלה, ולמעשה מחזיר את ש"ס לרעיונות שעמדו בבסיסה בתחילת דרכה, לפני שהידרדרה למפלגת ימין קיצונית וחשוכה.
ש"ס אינה מפלגת אווירה. כבר למעלה מ-30 שנה היא חיה, פועלת ונושמת בשדה הפוליטי הישראלי. תדמיתה מתעתעת: היא נעה בין חרדיות למסורת, בין שחיתות לקורבניות, בין ימין למרכז, בין חושך לבין תקווה, בין הדר לגיחוך, בין עטרה ליושנה. הצלחתה המרכזית נבעה עד כה מהיכולת שלה להעניק תחושה של שייכות לאותם מזרחיים בני המעמד המוחלש שלא מצאו את מקומם בשדה השיח הציוני. בניגוד למפלגת החרדים האשכנזית, אנשי ש"ס היו בעלי גישה הרבה פחות חשדנית כלפי היסוד הציוני של מדינת ישראל ונקטו בגישה הרבה פחות מתבדלת. ומכאן שאפשרו למצביעיהם לחוש חלק מהסיפור של המדינה באמצעות המסורת הדתית המזרחית. המענה לתחושת הזהות היה אפוא העניין המרכזי ואילו הפן המדיני נטה לפשרנות. כזכור, בתחילת דרכה הצטיירה ש"ס כמפלגה יונית בזכות פסקי ההלכה של מרן עובדיה יוסף בהם ניתנה גושפנקא לוותר על שטחים תמורת שלום ובזכות הימנעותה של המפלגה בהצבעה על הסכם אוסלו א'. הניסיון של אריה דרעי להשיל מעליו עמדות יוניות לא צלח לגמרי. כיום בראיונות השונים שהוא נותן הוא מקפיד להציג עמדות יחסית מתונות שיכולות להסתדר הן עם ממשלת שמאל והן עם ממשלת ימין.
בשנים בהן יצא אריה דרעי מהפוליטיקה ועד ששב אליה חלו שינויים בחברה הישראלית. אריה דרעי, בחושיו הפוליטיים החדים, יודע לקרוא אותם ויודע לעשות בהם שימוש. הוא מבין כי בשטח מסתובבים קולות יחסית גמישים של בני השכבות המוחלשות המחפשים שמישהו יראה אותם. הם כבר לא רק מזרחיים ולא רק חרדים. ליתר דיוק הם נעים על הרצף שבין חילוניות, מסורתיות ודתיות. אלו הם המצביעים שבעזרתם הוא מבקש לחזור על ההישג שלו משנת 1999, כאשר ש"ס זכתה ל-17 מנדטים שרבים מהם לא הגיעו מקולות החרדים. לצורך כך הוא אינו חושש להרחיב את המעגל ולפנות לציבורים שעד כה ש"ס השאירה בחוץ, כולל ערביי ישראל.
ש"ס אמנם נשלטת על ידי מועצת חכמי התורה, אך מנהיג פוליטי מתוחכם כמו אריה דרעי יכול למצוא בה מרחב תמרון לא קטן. עזיבתו של אלי ישי, למרות המחיר הגבוה שגבתה, מסתברת כעת כהכרחית, לא רק בגלל קרבות האגו בין השניים אלא גם בשל ההבדלים האידיאולוגיים ביניהם. ש"ס בראשותו של דרעי מבקשת להיות עכשווית ולהביא בשורה אמתית לנדכאים של החברה הישראלית. על מנת שזה יקרה נדרש דרעי לשני דברים: ראשית, להכניס נשים לרשימתו. הרחוב החרדי גדוש בנשים חרדיות מוכשרות, חכמות וחרוצות שיתרמו רבות למפלגתו ויכניסו בה רוח חדשה. שנית, בצמוד לפעילות להורדת יוקר המחייה ולהעלאת הקצבאות עליו לפעול למען הענקת כלים אמתיים לחרדים ולעניי החברה שיכוונו אותם אל עבר עצמאות כלכלית .
דרעי של 2015 הוא מספיק מפוכח ומספיק אמיץ לעשות זאת.
עמירן היא ד"ר למדע המדינה
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד