כמה פעמים במהלך ילדותכם הוטחו בכם השאלות הבאות: "למה לא הכנת שיעורים?" "למה איחרת?" או לחילופין "באת רק לחמם את הכיסא?" המורות שלנו בעצם הכינו אותנו לשאלות שעתידות ללוות אותנו כל החיים ובמישורים השונים: זוגיות, בית, עבודה. מוחנו הקודח למד מגיל צעיר להצטייד בסט תירוצים מנצח שהלך והשתכלל עם השנים, והוא משמש אותנו כל פעם כשתופסים אותנו "מנמנמים".
בניגוד אלינו, נבחרי הציבור איבדו את הזכות ל"נמנם" ברגע שקיבלו את קולנו. אבל דווקא הם הפכו לתלמידים המצטיינים של הכיתה. תחרות התירוצים ביניהם הביאה את הארסנל שלהם להיות משוכלל במידה מעוררת הערצה. זה נכון לגבי יאיר, הפסיקו אותי באמצע, לפיד; ביבי, זאת אשמת קודמיי בתפקיד, נתניהו; אביגדור, רודפים אותי, ליברמן; נפתלי, הכל בעצם טוב וזה בזכותי, בנט; וציפי, ביבי הוא קטסטרופה, לבני.
נתניהו מבקש למחוק את 6 שנות שלטונו
כולם הפכו את התירוצים לסרטים ובז'אנרים שונים. לפיד חורש את הארץ בימים אלו עם סרט קומדיה. באמצעותו הוא מפיץ, כפי שכתב הכתב הפוליטי עמרי נחמיאס, את תחפושת "התקציב הכי חברתי שהיה פה". על הדרך משכיח מאתנו את הקיצוץ בקצבאות הילדים, את העברת הכספים המאסיבית לחטיבה להתיישבות, את העלאת המע"מ ואת אישור יעד גרעון של 38 מיליארד ש"ח. הכול בתקופתו כשר אוצר. ביבי, לעומתו, חי בסדרה "היה היה". באותה הקלות שהוא בקש להחזיר אותנו אל תמונת הנגמ"שים בדרך לכותל כך הוא בקש למחוק מזיכרוננו שש שנים של שלטונו. הוא תלה את האשמה במשבר המרכזי של ימינו משבר הדיור בממשלת אולמרט. כאילו לא היה לו מספיק זמן לפעול להגדלת היצע הדירות ולבלימת המחירים.
עם אביגדור ליברמן זו לא סדרה היסטורית אלא סרט מתח, שבו סוכני משטרה רודפים אחרי בלונדינית תמימה לכאורה, כשברקע חשדות להעלמות כספים ועדים. הכול מתחת לאפו של הבוס הגדול. זה משכיח מאתנו כיצד בתקופת כהונתו מוסדות האיחוד האירופי החליטו שלא להכיר בחמאס עוד כארגון טרור, ובנוסף להכיר עקרונית ובאופן חד צדדי במדינה פלסטינית עתידית.
אצל בנט זה סרט פנטזיה. הבן אדם לוקח אותנו אל מחוזות הדמיון שם הוא מתפקד כשר כלכלה. כפי שעיתונאית דה מרקר, טלי חירותי סובר, תיארה בפירוט, בנט מתהדר בהישגים (בניית 400 גני ילדים, העלאת שכר מינימום למנקים ולשומרים, העסקת בעלי מוגבלויות ועוד) כשבמציאות הוא היה רחוק מליזום או לשמש בהם גורם מרכזי. מישהו, אגב, יודע היכן הוא היה כאשר לשכות התעסוקה היו סגורות למעלה מחודש או במשבר האחרון במפעל פרי הגליל? ולבסוף, ציפי לבני. שעברה ישר לסרט פעולה בניסיון להשכיח מאתנו את חוסר הפעולה שאפיין את ישיבתה ותמיכתה בממשלת נתניהו. מי שהיום זוכה ממנה לגינויים חריפים.
לאור המנטליות הפוליטית הישראלית, הנסמכת על זיכרונם הקצר של האזרחים ועל יכולת התירוצים המופלאה של הנבחרים, הצעתו של ראש הממשלה לחוקק חוק משילות מסתברת כבעייתית במיוחד. לפי הצעתו יהיה זה כמעט בלתי אפשרי להפיל ממשלה במהלך הקדנציה. במילים אחרות, החוק יבטיח שנבחרינו יוכלו ל"נמנם" ללא חשש קדנציה שלמה ואחר כך לשווק לנו סרטים.
הכלי המרכזי שיש לנו כאזרחים לביקורת השלטון הוא הזיכרון. לפני שמישהו משתלט לנו עליו לחלוטין ועורך עליו מניפולציות כדאי שנרענן אותו באמצעות נתונים וקריאת עובדות וננסה לענות על שתי שאלות: האם חיינו השתפרו בשנתיים האחרונות? האם השנתיים האחרונות הפיחו בנו תקווה שהולך להיות פה טוב יותר בעתיד? לא חשוב כמה נאומיהם משופשפים וסוחפים, כמה הם חתיכים ומסוקסים, פייטרים ועוברים טוב מסך. בואו נזכור שמי שהצבענו עבורם התחייבו להכין שיעורי בית, לא לאחר ולא לחמם את הכיסא. אם בשנתיים האחרונות מישהו מהם כשל לדעתכם במדדים הללו כנראה שהגיע הזמן להעיף אותו מבית הספר.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד