"המפגש עם בנות המין השני זה משהו שמאוד קשה למי שלא מורגל לזה וחונך להפרדה. למרות זאת התמודדתי עם זה, תמיד הארתי פנים ותמיד כיבדו אותי ואין ספק שזה גרם ללא מעט דילמות. מה שחיזק אותי כל הזמן הייתה הידיעה שאני שליח של הרבי מילובאוויטש ושל תנועת חב"ד שגורסת תשפיע ואל תהיה מושפע וזה פשוט עובד". תכירו את יצחק שטרית, חסיד חב"ד, נשוי, בוגר ישיבות חרדיות ועוד משהו, הוא מפקד פלוגה בהנדסה קרבית.
היחידות הצבאיות המותאמות לציבור החרדי הולכות ופורחות. מידי שנה נרשמת עלייה במספר המתגייסים אליהם. גדוד "נצח יהודה" פועל שנים רבות ומושך אליו לא מעט חרדים. המציאות בה חרדים מתגייסים לצבא הופך לשגרה. אך למרות הפתרונות היעילים לציבור החרדי יצחק שיטרית החליט להתגייס ליחדה קרבית רגילה ולא להשתלב ביחידה מותאמת לחרדים והכל מתוך תחושת שליחות ושותפות עם שאר המתגייסים בחברה הישראלית. בשבוע שעבר הוא סיים קורס מ"פים ובקרוב יפקד על פלוגה קרבית רגילה בהנדסה קרבית. לדבריו הקשיים הם עצומים אבל ניתן להתמודד איתם ולהיות חלק מהחברה הישראלית ללא תנאים מיוחדים.
עוד בנושא
החרדי לשעבר שרוצה להתגייס וצה"ל לא נותן לו
מהישיבה החרדית ליחידת המודיעין המסווגת
לרגל סיום הקורס הצבאי, החיילות סיימו מסכתות גמרא
מחזור גיוס החרדים הגדול בתולדות צה"ל
הוא נולד בירושלים למשפחה חילונית. כאשר עלה לכיתה א' משפחתו חזרה בתשובה והשתייכה לציבור הליטאי. מסלול לימודיו היה שגרתי ככל ילד חרדי. הוא למד בתלמוד תורה ולאחר מכן בישיבה קטנה. לאורך השנים היה ברור לשטרית כי ימשיך במסלול החרדי ויקדיש את חייו ללימוד תורה, כך הוא חונך. בכיתה ז' ביקש מהוריו לדלג על כיתה זו כדי לוותר על לימודי החול המעטים שעדיין לומדים ולהתמקד בלימוד התורה בלבד וכך היה.
כאשר היה שטרית בן 17, הרגיש שהוא צריך שינוי: "בסוף שיעור א' בישיבה גדולה רציתי להתחזק בעבודת השם, חבר המליץ לי לעבור ללמוד בחב"ד. החלטתי לנסות וזה מאוד משך אותי. נשארתי בישיבה והפכתי לחסיד חב"ד מן המניין".
את חוק לימודיו בישיבת חב"ד במגדל העמק, סיים שטרית כמו כל בחור אחר אך כבר במהלך הלימודים התחיל לחשוב על גיוס לצבא. "סיימתי את הישיבה ועל פי המקובל בחב"ד, נוסעים ללמוד שנה בברוקלין, לאחר מכן לשליחות ואז חתונה. אני בחרתי לצאת לשליחות בכפר סירקין. מלחמת לבנון השנייה פרצה כשהייתי שליח ואז הבשיל בי הרצון להתגייס לצבא". והוא מסביר "תמיד השפיע עלי הקרע בעם בין דתיים לחילוניים. בכל הזדמנות עולה שאלת השירות בצבא וזה היה אחד הגורמים. בנוסף, סיפורם של רועי קליין ועמנואל מורנו השפיעו עלי בצורה מאוד חזקה והחלטתי שאני רוצה להתגייס ולתרום מחלקי לביטחון המדינה".
ההחלטה הבשילה בליבו אך לקח קצת זמן עד שהעז לשתף את הוריו בנושא. "הייתי בן 19 בערך ועוד לא אמרתי להורים שאני רוצה להתגייס. ידעתי שלמרות שאבי שירת בצבא, הוא לא יאהב את זה כי הוא מאמין בלימוד התורה. התחלתי להתאמן לצבא ורק מספר חברים ידע על החלטתי. להורים עדיין פחדתי לספר. לאחר שאזרתי אומץ סיפרתי להם ולשמחתי הם קיבלו את זה וכיבדו את ההחלטה שלי. התייעצתי גם עם הרב שלי והוא הבין שאני נחוש ובירך אותי על המהלך".
לדבריו, ההורים חששו מאוד משום שהם הכירו את הצבא ופחדו כי השירות ישפיע עליו לרע מבחינה דתית. "היו לי הרבה שיחות איתם אבל למרות החששות הם הבינו שאני נחוש ובסופו של דבר כיבדו את ההחלטה. הם סיפרו לי על חששותיהם, על כך שהשירות יכול להשפיע עלי מבחינה רוחנית ודתית אבל הייתי מאוד חדור בהחלטתי ולכן, למרות ששמעתי את אזהרותיהם, החלטתי ללכת על זה".
למרות שקהילת חב"ד נחשבת לפחות סגורה, הרגיש שטרית שיש מי שמקטלג אותו, "היה לי ברור שאני לא הולך במסלול הרגיל והמקובל בחסידות והיו כאלה שקטלגו אותי ולאו דווקא בצורה חיובית, אבל לא שמתי לב לעניין והחלטתי להמשיך בדרכי למרות שיצאתי מהמסלול המקובל".
מסלולים מותאמים לציבור החרדי לא היו חסרים לשטרית אבל היה לו ברור שהוא רוצה לשרת עם כולם וכמו כולם ולא במסלול ייחודי. "רציתי להפגש עם העולם הלא דתי, זו הרוח שליוותה אותי לאורך כל הדרך. רציתי לעשות שירות כמו כולם ושאף אחד לא יגיד לי שלא עשיתי כמו שצריך. התחושה שלי הייתה שאני רוצה להיות שותף מלא בעשייה הזו".
בגיל 19 וחצי, התגייס שטרית לגדוד אב"כ בהנדסה קרבית ומיד לאחר גיוסו החלו ההתמודדויות. "אחרי הגיוס, התברר לי שהגדוד מעורב, מה שלא ידעתי עליו. לא ידעתי שזה גדוד מעורב, לשמחתי הפלוגה שלי ספציפית הייתה מגדרית. למרות הקושי החלטתי להישאר. היו דתיים אחרים שגילו שמדובר בגדוד מעורב וביקשו לעבור ודווקא בגלל זה היה חשוב לי שהגדוד לא יהיה ללא דתיים".
במהלך השירות ההתמודדויות של שטרית לא פסקו, לדבריו אחת ההתמודדויות הקשות ביותר הוא נושא ההכשרים של מוצרי המזון בבסיס. "הדבר הקשה ביותר היה עם האוכל. לא פשוט להקפיד על עניין הכשרות. ובטח שמדובר בהקפדה על הכשרים מחמירים. לא פעם מצאתי את עצמי אוכל רק לחם וזה לא היה קל, אבל תמיד התמודדתי ביני לבין עצמי ולא ביקשתי שום הקלות במהלך השירות. בזמנו לא היו רגילים להתמודד עם זה בצבא אבל לשמחתי המצב שונה כיום לחלוטין וגם עבורי נמצאו הרבה פעמים פתרונות חלופיים. הצבא עשה שינוי גדול בנושא וזה מעודד".
לדבריו של שטרית יחסי האנוש הם אלו שעזרו לו לאורך כל הדרך: "למדתי שהרבה קשור לקשרים הבינאישיים ושאתה אוהב ואהוב זה מקל על ההתמודדויות הרבות. המפקדים כיבדו אותי לאורך כל הדרך וניסו לעזור בכל דבר שניתן ואני עשיתי את העבודה ולא ביקשתי שום הקלות בדרישות. ההתמודדויות היו ביני לבין עצמי ולא שיתפתי אף אחד. זה מתחיל משמיעת מוזיקה שמתנגנת בשבת ולבטים האם צדקתי בבחירה שלי, אבל בסופו של דבר למדתי שזה אפשרי".
במהלך המסלול נושא הפיקוד החל להבשיל: "בתחילת הדרך לא חשבתי על פיקוד וקצונה אבל הדוגמה האישית של המפקדים הניע אצלי רצון לפקד ולהיות שותף. בנוסף הפידבק שקיבלתי על הפעילות שלי גרמו לי לרצות לצאת לפיקוד וגם תחושת השליחות מאוד הניעה אותי קדימה".
הוא יצא לקורס מ"כים ומיד לאחריו לקצונה. בתום הקורס קיבל שטרית מחלקה קרבית בגדוד בו שירת והקשיים רק הלכו וגברו. "תפקיד המ"מ יותר קשה כי אתה חייב להיות מערכתי והדילמות יותר קשות. אתה רוצה להצליח בתפקיד וגם לשמור על הרמה הרוחנית שלך אבל הכל יותר תובעני ואתה כבר חלק מהמערכת".
לאחר סיום התפקיד שטרית חשב לעבור ליחידה חרדית אבל דווקא מכיוון לא שגרתי הומלץ לו להמשיך בהנדסה קרבית. "סיימתי תפקיד מ"מ וביצעתי תפקיד פקודי בקורס מ"כים. בשלב הזה הרגשתי שאני לא יכול יותר, מדובר ביחידה מעורבת שיש בה בנות, יש לא מעט הדרכות שמועברות על ידי מדריכות, וחשבתי לבקש לעבור ל"נצח יהודה". התייעצתי עם הרב שלי והוא אמר לי שמה שאני עושה, לא הרבה עושים ולכן עלי להישאר ולא לעבור לגדוד החרדי וכך עשיתי".
בשלב זה החליט שטרית שהגיע הזמן להקים משפחה אבל אז הוא נתקל בקשיים, כיוון שלא הלך במסלול השגרתי והמקובל בחסידות. "הבנתי שאני רוצה להקים משפחה ובשלב הזה אני גיליתי שיש סטיגמה למי שמשרת. זה הערים קשיים במציאת שידוך. בנוסף קשה למצוא דרך להסביר לבחורה חרדית שבעלה לא חוזר הביתה כל יום ובטח כשהיא לא מאמינה במה שאני מאמין, היא בכלל לא גדלה על זה בבית".
למרות הקשיים הוא מצא את בת זוגתו לחיים, חסידת חב"ד שגדלה במשפחה דתית ועברה לחסידות עם חלק מבני משפחתה בגיל הנערות. לפני למעלה משנה התחתנו וקבעו את מקומם בקהילת חב"ד ברחובות. הצבא הוציא אותו לבקשתו לחופשה של ארבעה חודשים. בתקופה זו התחתן שטרית ולמד בבית מדרשו של הרבי מלוובאביטש ובכולל בארץ. לאחר חזרתו לצבא ביקש לקבל תפקיד עורפי שיאפשר לו לחזור כל יום הביתה אך זה זה לא הסתדר. מיד לאחר מכן ולאחר שקיבל את הסכמתה של אשתו, יצא לקורס המ"פים. שטרית טוען כי התמיכה של אשתו והסכמתה נותנות לו את הכח להמשיך.
בשבוע שעבר סיים את הקורס וכעת הוא ממתין לקבל פלוגת טירונים בגדוד האב"כ בהנדסה קרבית שם שירת, על אף הקשיים והעובדה שהוא עדיין נשוי טרי יחסית. נאמן לדרכו, מקווה שטרית שגם ילדיו וגם חרדים נוספים יבחרו בדרכו אך מדגיש כי הוא לא מנסה להשפיע אלא רוצה לאפשר את זכות הבחירה כמו שהייתה לו.
"אצלי זה כבר בדנ"א אבל אני אעביר לילדי את הבחירה כמו שהיא ניתנה לי. גם לגבי חרדים אחרים ששוקלים את הגיוס אני ממליץ ללכת בדרכי אבל אך ורק בתנאי שהם החליטו להתגייס. עולם התורה חשוב לי מאוד ואין לי שום רצון להשפיע על אנשים שמתלבטים. מי שהכריע בנושא אני יכול לומר לו שלהתגייס לגדוד רגיל ולא חרדי זה לא קל אבל בהחלט אפשרי. אני יכול להעיד על עצמי שבשנות שירותי לא עברתי על שום דבר ולא פעלתי בסתירה לאמונתי".
לשטרית אין כרגע תוכניות לעתיד. נכון לעכשיו הוא רואה לנגד עיניו את התפקיד הקרוב, לגבי ההמשך הוא לא סגור: "אני מאוד אוהב את הצבא ורוצה להמשיך אבל לנו כמשפחה זה יהיה קשה. כרגע זה מה שהחלטנו אבל יכול להיות שזה ישתנה ונמשיך. תפקיד מ"פ זה תפקיד מספיק גדול, כרגע אני מתמקד בו ולגבי ההמשך עוד נראה בעתיד".
הציבור החרדי בישראל ברובו רואה סתירה בין הצבא לשמירה על אורח חיים דתי וחרדי. בתנועת חב"ד, מלבד הבעיות ההלכתיות של ההתנהלות היומיומית, ישנה התנגשות לא פשוטה עם המדיניות בה הצבא שותף לפינויים עתידיים של מתיישבים בשטחים. שאני שואל את יצחק איך בכוונתו להתמודד עם התנגשויות כאלו הוא עונה ללא ספק "לא אסרב פקודה". והוא מסביר "קודם כל המושג דת וצבא מגיע לא פעם לסתירה. יש שוני תהומי בין שני העולמות. כל מה שמבצעי פחות בעייתי. הבעיה מתחילה בקטנות. לדעתי שהמפקדים רואים שהחייל רציני ועושה את העבודה כראוי, מכבדים אותו ומקבלים בצורה חיובית. אם אתה נותן, נותנים לך בחזרה. הצבא עשה שמיניות באוויר כדי לעשות את הדברים על פי אמונתי. לא פעם אני התמודדתי עם חייל שצריך לצאת בשבת וזה לא פשוט אבל תמיד מוצאים את הפתרון להתמודד עם זה ולבצע את מה שמוטל עלי כמפקד".
גם בנוגע לפינוי יישובים שטרית נחרץ שבמידה ולא תהיה ברירה הוא יבצע את הפקודה. "ללא ספק במקרה של פקודה כזו זו תהיה דילמה ענקית וכמו שהתמודדו לפני גם אני אתמודד עם זה, ברור לי שאני לא אסרב פקודה. אני מאמין שהמפקדים מעלי ידעו מה לעשות, או שאני לא אעשה זאת ואם לא יהיה מישהו אחר אז אבצע את הפקודה. אני איש צבא לחלוטין בנקודה זו ואבצע את המשימות שאקבל".
לשטרית חשוב להדגיש איך הצבא יודע להתחשב ולהתגמש כדי לסייע ולכבד משפחות חרדיות שבניהם התגייסו ולצורך כך הוא נותן דוגמה. "אחד החיילים שלי הגיע ממשפחה חרדית בירושלים. הוא חזר בשאלה ועזב את הבית והייתי צריך ללכת עם משקית הת"ש שלנו לבקר בבית הוריו כדי לקבוע לו תנאי ת"ש מתאימים. מתוך כבוד הלכתי עם כובע וחליפה והנשק ומשקית הת"ש, שהיא חילונית לגמרי, התלבשה בלבוש צנוע כמו אישה חרדית וכך נפגשנו עם ההורים. הפגישה הייתה טובה וללא ספק צורת ההופעה שלנו עשתה את שלה והפכה את הפגישה למוצלחת יותר. מה שחשוב בסיפור הזה, זו המוכנות של הצבא ללכת לקראת הציבור החרדי. ללא ספק הצבא פתוח ומוכן יותר ללכת יותר לקראת ולהתחשב ומי שהחליט להתגייס יכול לעשות זאת לצד שמירה על אורח חייו ואמונתו".
יש לך סיפורים ודיווחים שיכולים לעניין אותנו? כנסו לכאן ושלחו לנו