אהוד יתום: שתי עדויות – שתי גרסאות

עדותו של אהוד יתום, בכיר בשב"כ בעבר, בפני ועדת זורע, שחקרה את פרשת קו 300 הותרה אתמול לפרסום. זאת לאחר שלפני כחצי שנה פורסמה ההודעה שמסר במשטרה. מהשוואה של שתי העדויות עולה כי בחלקן הן סותרות באופן מהותי אחת את השניה, בעיקר בכל מה שנוגע להריגתם של שני המחבלים.

בשנת 1984 חטפו ארבעה מחבלים אוטובוס בקו 300 מתל אביב לאשקלון. בפעולת חילוץ של כוחות הביטחון נהרגו שתי נוסעות ושני מחבלים. צה"ל פירסם כי כל הארבעה נהרגו, אולם תמונה של הצלם אלכס ליבק חשפה כי שניים מהם נתפסו חיים. מבדיקה שנערכה התברר כי הם הוכו למוות על ידי אנשי כוחות הביטחון.

בשתי העדויות, זו שמסר במשטרה וזו שנתן בפני ועדת זורע, שחקרה את אירועי הפרשה, אמר יתום כי היכה את המחבלים, אולם בעניין הריגתם נמצאו סתירות קשות. בבוועדת החקירה הוא טען כי פגש בשטח את ראש השירות ואמר לו שיקח את הציוד והמחבלים למתקן החקירות בכלא אשקלון. בהמשך סיפר כי בעת הנסיעה נדמה היה לו שהוא שומע חרחור של אחד מהם, אולם אמרו לו "שזה מהמנוע". לדבריו, רק כשהבחינו הוא והאנשים שהיו עמו בדם הם הבינו שמצבם של המחבלים לא טוב, והובילו אותם לבית החולים.

מנגד, סיפר יתום לחוקרי המשטרה, בעדות שפורסמה ב"מעריב", כי "באחד השלבים, בשדה החיטה, קיבלתי הוראה מראש השב"כ לקחת את המחבלים, כביכול להמשך חקירה, להרוג אותם וזה הכל. הוראה זו ניתנה לי אישית וללא נוכחות עדים". בהמשך מספר יתום: "נסענו כדי למצוא מקום שבו נוכל, באופן חשאי, לבצע את המשימה שלנו ולהמשיך הלאה...הורדנו את שני המחבלים מהרכב והמשכנו כולנו לתת להם מכות עם האבנים ועם מוט ברזל, עד שווידאנו שהם מתים. לאחר זאת, העמסנו אותם חזרה אל בין המושבים, המשכנו בנסיעה לשטח שקט, שם הוצאנו אותם מבין המושבים, שיחררנו אותם מהכפיתה והשכבנו אותם בארגז האחורי של הטנדר והמשכנו לכיוון בית החולים ברזילי באשקלון".

בתגובה אמר יתום לעיתון כי "למרות שהפרשה הזו מוצתה עד תום ובג"ץ השלים עיסוק בה, הרי יש מי שדואג לשוב ולמחזר חומר ישן, מה שמעיד על רדיפה חסרת מעצורים של אנשים המבקשים להזיק לי ולתדמיתי, אף שבמשך רוב שנות חיי הבוגרים, 33 במספר, פעלתי בשליחות עלומה וחשובה, תמיד למען ביטחון המדינה".