בית המשפט המחוזי החליט הבוקר כי פעיל הימין הקיצוני, נועם פדרמן, יישאר במעצר. זאת, בניגוד להחלטת בית המשפט העליון ביום שישי לשחררו למעצר בית בתנאי ערבות שיקבע בית המשפט המחוזי. בקול ישראל דווח, כי בית המשפט דן לגבי המקום בו ירצה פדרמן את מעצר הבית, והחליט כי בקשת עורך דינו של פדרמן, לקיים את מעצר הבית בביתו בחברון - אינה סבירה. שופטת בית המשפט, מרים מזרחי, הורתה להשאירו במעצר עד שיימצאו חלופות אחרות.
פדרמן נעצר בחשד שהיה מעורב בפעילות "המחתרת היהודית החדשה" שהיתה אחראית לניסיון הנחת מטען חבלה בסמוך לבית ספר ערבי במזרח ירושלים. פרקליטו, עו"ד נפתלי ורצברג עירער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את פדרמן עד תום ההליכים נגדו, בטענה כי אין למדינה די ראיות להוכחת האישומים הללו.
ביום שישי קיבל שופט בית המשפט העליון, יעקב טירקל, את טענות הסניגור. השופט נזף בפרקליטות על הניסיון לייחס לפדרמן את המעורבות בהנחת המטען, ואף ציין כי שניים משלושת מסעיפי האישום המיוחסים לפדרמן - מוטלים בספק.
פדרמן מואשם בעבירות של החזקת והובלת נשק, ועיסקה בנשק שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולת. על פי כתב האישום, בתא המטען של מכוניתו נמצאו רימוני אימונים, רימוני הלם חזיזים ורימוני פק"ל. כמו כן הוא נאשם כי החזיק במכוניתו 150 כדורים לרובה "עוזי", 6 קילוגרם חומר נפץ הודף ונפץ חשמלי, 2 לבנות חבלה ופתיל רועם.
השופט: "אין לפקוד על הנאשם עוונם של אחרים"
בא כוח המדינה טען בפני בית המשפט העליון כי קיים קשר בין פדרמן לארבעת הנאשמים בפרשת המחתרת היהודית להם מיוחסות עבירות ניסיון רצח ועבירות בנשק. לטענתו, אחד הנאשמים, ירדן מורג הפליל את פדרמן במשטרה.
השופט טירקל לא קיבל טענות אלו, ואף מתח עליהן ביקורת חריפה באומרו כי "לא היה מקום 'לכריכה' שכרך בא כוח המדינה את העורר עם המעשים המיוחסים לנאשמים האחרים...כריכה זאת היא בעיני נסיון שמוטב היה להימנע ממנו..נסיון כזה יש לדחות". בהמשך דבריו אומר השופט טירקל כי "אין לפקוד על הנאשם את עוונם של אחרים...איש בחטאו יעצר ולא בחטאם של אחרים".
השופט טירקל דחה גם את טענת המדינה כי פדרמן מסוכן לציבור ולכן יש להמשיך את מעצרו. הוא התייחס לעובדה כי בשבע השנים האחרונות פדרמן לא הורשע בעבירות נוספות. "בשנים האחרונות הוא בחר בדרך של פעילות מותרת", אמר השופט.
כמו כן שלל טירקל את טענת המדינה כי "מדובר בעבריין אידיאולוגי המעורב בקבלת חומרי חבלה", וטען כי "אין בחומר הראיות דבר המצביע על כך שבהחזקת הפריטים הנזכרים פעל העורר מתוך מניע אידיאולוגי".