חבר'ה, ההרקולסים לא יגיעו

בניגוד למה שחושבים ישראלים רבים, חיל האוויר הישראלי אינו מחזיק הרקולס בכוננות במיוחד בשבילם, כשהם מחפשים את עצמם בטיול שאחרי הצבא. "מדינת ישראל, ומשרד החוץ שמייצג אותה, אינם חייבים לאזרחיה המטיילים בחו"ל שום דבר, מכיוון שתרמילאי או כל אחד אחר יוצא לטייל באופן עצמאי. המטייל לא שאל אף אחד היכן לטייל. הוא צריך לבטח את עצמו ולדאוג לעצמו", אומרת אורית שני, האחראית על מחלקת ישראלים במצוקה במשרד החוץ. "אם המטייל נתקל בבעיה אנחנו מוכנים לסייע. אבל אנו נדרשים להפעיל יצירתיות רבה בתוך המגבלות כדי לסייע לזקוקים לעזרה".

לדברי שני, ההמלצה לישראלים לצאת את הודו לא היתה "כיסוי תחת" אלא נועדה למנוע מצב של פינוי היסטרי במקרה הצורך. במשרד החוץ מציינים כי למרות שיש אזהרה ארוכת שנים לגבי ביקור בחבל קשמיר יש ישראלים שבכל זאת נוסעים לשם, כמו גם למדינות שיש לגביהם אזהרה מפורשת של המטה ללוחמה בטרור, בהן מדינות ערב, מצרים וירדן, וגם למדינות שכלל לא מקיימות קשרים עם ישראל ושהכניסה אליהם נעשית רק באמצעות דרכון זר. משרד החוץ מסייע כאשר מדובר במקרה של פיקוח נפש, אבל המגמה היא להעביר את האחריות אל המטייל, המתבקש לפחות להירשם בקונסוליות, ולא לצפות שימצאו אותו בספריה של הדלאי למה.

ההודעות זורמות אל חדר המצב במשרד החוץ 24 שעות ביממה: החל מאובדן תיעוד ועד למקרים מסובכים באמת. המקורות הם הנציגויות הישראליות, שמקבלות את המידע דרך בתי חולים, משטרה וכדומה, ודרך מטיילים (ולכן מפציר המשרד במטיילים להצטייד במספרי הטלפון של הקונסוליות הרלוונטיות). לפעמים דווקא ההורים שומעים ראשונים, ואז נכנס משרד החוץ לפעולה.

אחת הדוגמאות למקרה של מצוקה אמיתית אירע לפני מספר חודשים: צעירה ישראלית טבעה במהלך רפטינג בנפאל. הדיווח הראשוני, שהתקבל במשרד החוץ שעתיים בלבד לאחר האירוע, דיבר על יותר מ-20 ישראלים שנפלו למים. "אמרתי לקונסול שיתחיל לארגן מסוק ואני התחלתי לחפש את חברת הביטוח שביטחה את הצעירה. הביטוח אמר 'אכן הצעירה מבוטחת אצלנו, אבל זה לא כולל חילוץ. שלום'", מגלה שני את האמת על הכיסוי שאתם חושבים שיש לכם. השלב הבא היה פניה למשפחה כדי לאשר את מימון החילוץ בהטסה. "אחרי התנצלויות רבות ביקשתי שיבוא מישהו למשרד החוץ להפקיד כסף עבור החילוץ - כ-5,000 דולר". נוהל זה נקבע לאחר מקרים בהם הביע המשפחה נכונות לשלם בעבור החילוץ, ונעלמה אחריו. בסופו של דבר אותרה גופת הצעירה רק לאחר חודש של חיפושים מאומצים.

בכל מקרה של פציעה של מטייל, משרד החוץ מעביר למשפחה את הידיעה ומשאיר בידיה את ההחלטה לגבי ההמשך. "אנחנו ממליצים שבמקרים יותר מסובכים רופא מהארץ יהיה בקשר עם בית החולים - כיוון שאיננו יכולים להיות בטוחים במה שהרפואה המקומית בהודו, לדוגמה, מספקת", מציינת שני. במקרים קשים ממליצים במשרד החוץ להורים לצאת למקום באופן מיידי.

אחת הבעיות הנפוצות היא מצוקה הנגרמת עקב שימוש בסמים. במקרה כזה משרד החוץ אינו ממליץ להתאשפז במקום, כיוון שטראומת האשפוז עלולה להיות קשה יותר מצלקות הסם. נציג משרד החוץ דואג במקרה כזה לשמירה על המטייל הסובל מהזיות או משתולל, עד שאחד מבני המשפחה מגיע למקום ולוקח אותו ארצה. בפניה למשפחה לא מפרטים כי מדובר במצוקה כתוצאה משימוש בסמים, אלה מגדירים את המצב כמצוקה נפשית. גם הרשויות בישראל אינן מדווחות. "המטרה שלנו היא לסייע לאותו מטייל להגיע חזרה ארצה. כל המידע נגרס ומושמד", מרגיעה שני. במשרד החוץ לא מנהלים סטטיסטיקות לגבי כמות מקרי המצוקה כתוצאה משימוש בסמים, אך מדובר במאות מקרים בשנה. נגע שכיח נוסף הן תאונות האופנוע. לדברי שני, "בזמן העונה בגואה לא עובר יום בלי שתי תאונות אופנוע". על כל הבעיות האלה יכול לענות ביטוח טוב וחיסונים, שני דברים שהישראלים לא מצטיינים בהם.

הפניות זורמות לא רק מחו"ל, אלא גם מהארץ. הורים רבים לטיילים, בעיקר בהודו, פונים לאחר מספר ימים של דממת אלחוט. שני מספרת על מקרה בו צעירה יצאה לטיפוס הרים בן תשעה ימים בברזיל. "עברו 14 יום והילדה לא מצלצלת. לא פשוט להסביר להורים שאם חס וחלילה היה קורה לבתם משהו כבר היינו יודעים, כיוון שהיא לא יצאה לטפס לבד. צריך לדעת לאבחן מתי יש סימן למצוקה שמחייבת להתחיל להפעיל את המערכת". הסוף טוב. לדבריה, "מאז שאני בתפקיד, לא קרה שהגיעה הודעה על ניתוק קשר והילד לא צלצל אחר כך".