גמל שלמה

"אין ספק", כמו שמתבטאים הכדורגלנים, שהגעתו של שלמה שרף להפועל באר-שבע היא אחת היציאות היותר מקוריות שקרו בביצה בשנים האחרונות. בעוד אנו מורגלים בזיווגים די שמרניים של שחקנים-קבוצות-מאמנים בימים כתיקונם, נולד לנו סיפור על סיכון מרתק שלקחו שני הצדדים בשידוך, מסוג האירועים שמחזירים את האמון בפוטנציאל הבידורי של ה"סודות מחדר ההלבשה" של הכדורגל הישראלי. עבור הנהלת הפועל באר-שבע המדופלמת, החיבור לשרף עוד עושה הגיון איכשהו, ומהווה צ'אנס אחרון (יש לקוות כך, לפחות) להציל את עורה. אבל מה הצעד המוטרף הזה אומר על שלמה שרף?

שני דברים מרכזיים לפחות. הראשון, ייאמר לזכותו של שלמה, הוא מוכיח שהוא באמת אוהב כדורגל ואת העבודה שלו. וזה אומר מעבר לשיקולי הכבוד שכל כך מאפיינים מאמני כדורגל בארץ. בעולם הגדול צעד דומה של מעבר מאמן בכיר לקבוצה בליגה השניה הוא לא נדיר כל כך ומעורר השתאות. במקום כמו ישראל, בו מעמד מקצועי תלוי באופן קריטי בדימויי סרק, שלמה שרף ביצע כאן צעד אמיץ, שמוכרחים להעריך.

מזווית אחרת של העניין, הצעד הקיצוני של שרף מאשש את מה שידענו כבר על המאמן הלאומי בדימוס: האיש חסר מודעות לחלוטין. שרף מראה פעם נוספת שהוא לא מסוגל לראות מעבר לאגו שלו, ולחולצת הפומה שעוטפת אותו, לפרחים ולקבלות הפנים החגיגיות שהוא זוכה להם בימים אלה. הביטחון שלו ביכולתו חסר גבולות. לא ברור על סמך מה. אולי בגלל ההעפלות של הנבחרת הלאומית למונדיאלים ואליפויות אירופה האחרונות? אולי.

בבאר שבע בכל מקרה, וההערכה הזו טובה כמו של כל אחד מיושבי בתי הקפה המה-זה-אותנטיים במרכז המסחרי שם - מחכה לו מאבק איתנים עם אגואים חסרי מודעות ברמה לא פחותה משלו, החל מפקידי עירייה אמביציוזיים ועד לאפסנאי הקבוצה (ג'ימי אבוחצירה שמו, תשאלו עליו בקבוצה ותקבלו סיפורים מסמרי שיער. והוא רק אחד מני רבים במועדון).
ככה שמדובר בטייפ-קאסטינג מבריק: שלמה שרף מגיע למקום היחיד בארץ שעוד פועם על פי קווי האופי הקפריזיים שלו. מפתיע עד כמה מהר אפשר להתרגל לתמונה הזו, הצרובה בשמש בארשבעית, של שלמה, מדובלל, זעוף ומאדים, מהלך במגרש וסרמיל מול היציעים השוממים, צועק ומגדף. מתאים פיקס.

אז מה, יצליח או לא? שאלת המיליון דולר (לשלוש עונות). מפתה להמר שלא. ששרף יגלה במהרה שההתנהלות הדרומית המקומונית לא עומדת להשתנות עם הגיעו, שלאף אחד במועדון אין כוונה לפנות לו מקום לעבוד, שבליגה המאובקת הזו כסף ושמות הם מתכון (בדוק!) לכישלון דווקא, שצפייה לכדורגל משופר רק מזיקה, ושבתנאים הללו מומי זעפרן מקרית אתא, לשעבר עכו, שמשחקת בנהריה לעיני 50 איש, יאכל אותו בלי מלח.

אבל במקום לשבור את הראש בהימורים, מומלץ פשוט להישען אחורה וליהנות מהקרקס. מה מצפה לנו בתוכנית האמנותית? למשל קרב רדיופוני מול חיים בן-שאנן (המיתולוגי?) בתוכנית הספורט של רדיו דרום; ביקורת מסוגננת של כותב הטור המרכזי "ש.שו.שוקי מבאר שבע" בעיתון הפופולארי בנגב; דיוני ביבים משעשעים בפאנל של אליעזר לחנה; שלמה מגיע למשחק על שש נקודות במגרש בעילוט, ועוד כהנה וכהנה פרפראות. ותסמכו על שלמה שהוא הולך ולשתף פעולה במרחב המחיה החדש שלו, ובגדול.
עזבו תחזיות: המתבונן האובייקטיבי יכתיר את השידוך בין שרף והפועל באר שבע הזה כהצלחה מסחררת, כבר עכשיו ומיד.