אל מסלול המרוצים

מי צריך את זה?
אני רוכב בשביל הכיף
אני לא אוהב הרבה אנשים
בכל מקרה לא אסיים במקום טוב...
אף פעם לא התחריתי
אני לא בכושר.

תירוצים כאלה ורבים נוספים אפשר לשמוע מרוכבים רבים, שאת צמיגיהם לא נראה על מסלולי המירוצים באופני הרים. רוכבים שמבלים זמן רב על אופניהם, יודעים לרכוב היטב בשבילים הטכניים ביותר ולטפס בעליות התלולות ביותר, אולם עצם המחשבה על העמידה מאחורי סרט הזינוק מעוררת בהם חלחלה.
אני טוען: כל רוכב צריך לבוא ולהשתתף במירוץ אופני הרים לפחות פעם אחת. למה?
קודם כול כדי להתנסות, ושנית כי הרכיבה במירוצים הופכת אותנו לרוכבים טובים יותר, מוכשרים יותר ומהירים יותר.
רוכבים רבים אינם באים יותר למירוצים בגלל בעיה של תיאום ציפיות. ההחלטה להגיע למירוץ מלווה לפעמים ברצון גדול לנצח, להוכיח לכל הרוכבים הקבועים על המסלול שהנה, הגיע רוכב חדש טוב יותר. התקופה שלפני המאורע ההיסטורי מלווה בדרך כלל באימונים מפרכים, שבמקרה הטוב גורמים לרוכב לפציעה או לאימון יתר. לכל מי שמצפה להגיע בפעם הראשונה למירוץ ללא ניסיון קודם ולהצליח לתת בראש לרוכבים ותיקים, יש לנו חדשות. לניסיון יש חשיבות גדולה מאוד עוד הרבה לפני שמגיעים לקו הזינוק, וכל הימים שלפני האירוע מלווים בעודף התרגשות ובלחצים שונים. צריך לדעת איך לאכול, איך לנוח, מתי להתעורר, איך לארגן את הציוד ואת האופניים ועוד פרטים רבים. אין לצפות מרוכב שזו לו הפעם הראשונה שהוא משתתף במירוץ, להצליח להתמודד עם כל אלו.
לכן למי ששואל את עצמו למה אני צריך את זה? הנה הסיבות:
הרכיבה במירוץ תלמד את הרוכב דברים רבים:
איך לרכוב עם הרבה אנשים
איך לרכוב יותר מהר, בירידות ובעליות.
תשפר את השליטה באופניים, בסיבובים, בבלימה ובקהל.
תשפר את הכושר והסיבולת, רוכב חכם אמר פעם: "המירוץ הוא האימון הטוב ביותר".
תלמד אותו לתחזק טוב יותר את האופניים.
תכיר לו מסלולי רכיבה חדשים שלא היה בהם מעולם.
הוא יכיר רוכבים חדשים ברמתו ואולי ימצא את השותף/שותפה לטיול הטורינג בנפאל.
ואולי הוא אפילו ייהנה מהמירוץ, מהתחרות, מההצלחה ומהאווירה.

כדי לעבור את חווית המירוץ הראשון או המירוצים הראשונים בהצלחה, חשוב לשמור על פרופורציות נכונות ועל כמה כללים בסיסיים, אשר יכולים להפוך את המירוץ לחוויה ולא לסיוט מתמשך:
1.קודם כול, לא לבוא במטרה להתחרות, אלא במטרה ליהנות. רוכב שלא נהנה לא יתמיד ולא ימשיך לרכוב. לכן במירוץ הראשון זנקו מאחור, רכבו בשלווה והתייחסו לעניין כחוויה לימודית.

2.לכל הרוכבים הרגילים לרכיבה עם כמה חברים וחוששים ממאות האנשים - אין סיבה לחשוש. דקות אחדות לאחר הזינוק, כל רוכב מוצא את עצמו בין מספר מועט של רוכבים אחרים, אחד מאחור ושניים מלפנים. אם עקפתם אותם, לא לדאוג, שניים חדשים יופיעו מלפנים.

3.לא חשוב המקום שבו מסיימים את המירוץ. חשוב לסיים, ליהנות, ובפעם הבאה לרכוב מעט טוב יותר.

4.העצה החשובה ביותר: לא להתאמן לפני המירוץ הראשון, אלא להתרכז יותר בהכנת האופניים. אם ייקרע כבל ההילוכים או אם תיקרע שרשרת, לא משנה כמה טוב אתם רוכבים, עדיין תגיעו ברגל לקו הסיום. תבדקו שהכל תקין, שאין קוצים בצמיג ושיש לו בשר, שההילוכים מכוונים ושהגלגלים ישרים. תבואו למירוץ הראשון בלי ציפיות, אלא רק כדי לראות וללמוד מה קורה. למירוץ השני תגיעו עם פחות לחץ ולבטח תרכבו טוב יותר.

5.אחרי המירוץ השני והשלישי, אם החוויה מצאה חן בעינכם, אפשר להתחיל להתאמן ולשפר את הכושר, ולהתחיל לשאוף לשיפור התוצאות.

כאשר הגיע עבדכם הנאמן לתחרות הראשונה שלו, היה זה בסובב סדום. לאחר שכנועים רבים מצד חברים, נשברתי ובאתי למירוץ במקום הנמוך ביותר. לא התאמנתי ולא ידעתי למה לצפות. מצאתי את עצמי על קו הזינוק הרחק מאחור, בין ערב רב של אנשים לחוצים. המירוץ הראשון שלי היה בין המירוצים המהנים ביותר, ואכן, מאז יש לי פינה חמה בלב למירוץ סובב סדום ובגלל החוויה החיובית אני ממשיך לבוא וליהנות מכל מירוץ, גם אם אני לא רוכב תמיד כמו מיגל מרטינז.
שלושה חודשים מלאי אירועים ותחרויות לפנינו, שימו לב ללוח האירועים ובואו בהמוניכם.