קאן קאן עם הרבה צבע

מאת: גיא סבר

ראשית שאלה: מה הופך סרט די.וי.די לשווה צפייה? האם בעולם זרוע תוספות וערוצי קריינות הסרט עצמו חייב להיות מבריק? האם שורה ארוכה של קטעי בונוס הופכים סרט שאינו פאר היצירה לשעתיים מהנות מול הטלוויזיה בסלון?

גרסת הדי.וי.די של הבלון הצבעוני והצעקני המתעופף לאוסקר המתקרא "מולן רוז'" משופעת באין סוף תוספות, צילומים מאחורי הקלעים, פרשנויות וראיונות עם כל נערת תסריט או עוזר צלם שהיה מוכן לדבר למצלמה. כל אלו לא הופכים את הבלון לפחות נפוח או את הסרט לפחות צעקתני, אבל מה, אין מתאים ממנו לדי.וי.די.

אף פעם לא הייתי חסיד גדול של באז לורמן, האיש והחזון מאחורי "מולן רוז'". אם לא ראיתם את "רק לרקוד" המוקדם יותר שלו, אז בטח "רומיאו ויוליה" היה מרענן. באז (אח, איזה שם מצוין לבמאי) יוצר את הסרטים הכי צבעוניים שאפשר, חוויה ויזואלית שנראית כמו קליפ של שעתיים פלוס. הצבעוניות שלו לא הופכת את הסרטים שלו לטובים יותר, אבל היא הופכת אותם למהנים מאוד, שלא כמו ספייק ג'ונז שעשה את המעבר מבימוי קליפים לקולנוע בצורה מעוררת הערצה, נראה לפעמים שלורמן עוד לא מוכן לסרטים באורך מלא.

הסרט עצמו נראה מצוין והצבעים שלו עוברים מצוין את מבחן הצפייה הביתית, אני בספק אם יש צבע או גוון שבאז לא השתמש בו. גם הסאונד של הסרט עומד בקריטריונים של סרט שמונע על ידי המוזיקה (תעשו לעצמכם טובה ותנגנו את הסרט ב-DTS, למרות שגם בדולבי הוא יעשה את העבודה). אם העיניים שלכם לא התעייפו, תוכלו לראות את הסרט עם שוב עם שני ערוצי פרשנות שונים, המעניין יותר הוא זה בו באז יושב יחד עם קת'רין מרטין (גברת לורמן בשבילכם) שאחראית על עיצוב התלבושות והסטים.

הדיסק השני המצורף למארז הוא חגיגה לאוהבי המולן רוז' באשר הם (איפה אתם?) האנשים שאחראים באולפני פוקס לתוספות שמתלוות אל הסרט צריכים להעביר סמינר מרוכז על איך מוציאים סרט לקהל רעב. אין טריק בספר שהחברים בפוקס לא השתמשו בו, תוכלו למצוא כאן ראיונות עם כל שחקן ושחקן, סרטון של HBO שצולם מאחורי הקלעים, כל מה שחלמתם לדעת (ולפעמים קצת יותר מדי) על העיצוב, העריכה, המוזיקה והצילום, אני התעייפתי בשלב מסוים אבל גם כשפרשתי הייתה לי הרגשה שעוד לא ראיתי כלום. כדאי להתעכב דקה על התוספות לקטעי הריקוד, שם תוכלו לצפות בכל קטעי הריקוד שבסרט ללא עריכה, ולבחור את זווית הצילום המועדפת עליכם, דיי קול.

יומיים לפני שראיתי את ניקול קידמן מזמרת, יצא לי לראות את האחים כהן האחרון (אל תחכו לדי.וי.די, לכו כבר עכשיו), הכהנים נמצאים בדיוק בקצה השני של הסקאלה הצבעונית של באז לורמן, אבל מה על כל טיפת צבע עליה הם ויתרו, אנחנו מקבלים עוד טיפה של גאוניות בתסריט ובסגנון. מולן רוז' הוא מסוג הסרטים שמסנוורים אותך וגורמים לך לשכוח שמרב צבע, לא נשאר כסף לשלם לתסריטאים.