מאת אסף לוי
באבא חדש נולד אתמול. אין לו זקן (למרות שהיה), אין לו גלימה או כיפה על הראש והוא לא לוחש לחשים ומנשק מזוזות. אפילו שם מזרחי אין לו,
לבאבא הזה. יותר מזה: הוא שמאלני, אשכנזי, עיתונאי ומשכיל שגר ברמת השרון, וקוראים לו אמנון דנקנר.
דנקנר, עיתונאי שהוא גם קצת סוג של אנתרופולוג ואחד שמאוד אוהב להשתלב בשיחות פרלמנט מקומיות, הגיע אתמול בערב לישיבת "שאגת אריה", אוהל המחאה שהקימו תומכי דרעי מול כלא מעשיהו. אמרו שיש שם סיפור מעניין.
חם שם באוהל. מאות אנשים מיוזעים עם בגדים ארוכים מצטופפים ושומעים את מנהיגי ש"ס ורבניה: "רודפים אותנו, רודפים את דרעי". דנקנר החל בשבועות האחרונים לחשוב כמותם.
"באתי לבד ובדרך לשם אני רואה אנשים מתקבצים סביבי, לוחצים לי את היד, מברכים לשלום", מספר דנקנר. "אני מגיע לאוהל המחאה עומד לצד אלפי אנשים, משוחח איתם, פתאום הרב דוד יוסף שנאם על הבמה, בנו של הרב עובדיה, התחיל לומר עלי דברים חמים. הוא קרא לי לעלות לבמה, הייתי נבוך באמת, הם דחפו לי מיקרופון ליד ולא יכולתי לסרב. עליתי ואמרתי שבסך הכל לא באתי לכאן כדי לדבר כעיתונאי שבא לעבודה ואם כבר עליתי אז אני רוצה שתדעו שבזמן האחרון אני יותר ויותר חושב כמוכם ושואל את עצמי האם כל העניין עם פרשת דרעי היה שווה".
"הוא משלנו"
לדברי דנקנר הסיכום הכללי של הפרשה הוא שאלה של מיצוי הדין עם עבריין אל מול ההשלכות החברתיות של ההליך. לאחר דבריו הקצרים הקהל השתלהב. מאות אנשים קראו "הוא משלנו" וניבאו שהנה עוד מעט דנקנר חוזר בתשובה (לאחר שחזר בשאלה). "התחילה שם המולה סביבי עשרות אנשים ברכו אותי ולקחו אותי כמו שלוקחים את יוסי בניון לאחר שהבקיע גול במשחק חשוב", הוא מספר.
הדברים של דנקנר ביחס לדרעי מפתיעים. עיתונאי בכיר, שהיה מהבולטים בהתנגדותו לש"ס ולמה שמייצגת התנועה בכלל, שינה את דעתו בקיצוניות. עימותים קולניים עם ח"כים מש"ס בפופוליטיקה לצד חברו הטוב טומי לפיד ומאמרים אנטי ש"סיים מובהקים שפרסם במשך השנים קיבעו את דמותו בעיני ציבור ש"ס כשונא חרדים.
היום הם מקבלים אותו בזרועות פתוחות ובאהבה. אולי בגלל שהוא החליט לקבל אותם. "היחס לש"ס והשנאה לש"ס עברו כל גבול", אומר דנקנר. "נוצר שסע שמסכן את החברה בישראל, אני עצמי מודה כי בתקופה קודמת לא הבנתי אותם ולא גיליתי אמפטיה למצוקות שלהם, דבר שהשמאל הישראלי עדיין לא הבין. השמאל מתייחס אליהם בחוסר כבוד והתנשאות. אנחנו אנשי השמאל שמנו את כל הז'יטונים על השלום ולא הבנו שזו לא הדרך. בינתיים, מרוב עסקי שלום הזנחנו את התחומים האחרים כך שנוצר פער גדול שעכשיו מתנקם בחברה", מפרט דנקנר.
להכרה זו הגיע דנקנר, לדבריו, לאחר בחירת הנשיא קצב. "אחרי שראיתי את התגובה של השמאל לבחירת הנשיא הבנתי שמדובר באי הבנה בסיסית של השמאל את הצד השני. השמאל הרגיש שש"ס גנבה להם את הנשיאות וזה לא כך. מתייחסים לש"ס כמו אל זבל וגם מצפים ממנה שתביא קפה".
השמאל שונא את ש"ס יותר מערבים
קיימת תאוריה לפיה אם השלטון המפא"יניקי היה "מחבק" את המזרחים ולא מקפח אותם אז האוכלוסיה הזו היתה מאמצת את האידיאולוגיה היונית ואת הערכים המערביים שהשמאל מניף. האם דנקנר מקבל את התאוריה: "לי אין ספק שהרוב המכריע של האנשים הללו איננו ניצי בנשמתו. אני חושב שהקיצוניות של האנשים נובעת מהרצון לנקום בשמאל שדחה אותם. עם גישה אחרת היה יוצא משהו אחר. אם היו דואגים לנושאים החברתיים לא היה כזה מירמור ותחושת קיפוח. הלוואי והשמאל הישראלי היה מתנהג לש"ס כמו שהוא מתנהג לערבים".
ומה חברו טומי לפיד אומר על דעותיו החדשות: "טומי חולק עלי", אומר דנקנר, "אך כיוון שהוא ליברל אמיתי התווכחנו קצת, אך זה לא הגיע לצעקות. היו תגובות אחרות: שלחו לי אי מייל ובו נכתב שאני התגלמות הרוע והלוואי שאשרף בגיהנום. מסתבר שהחברה הנאורה כביכול כבר לא כל כך נאורה כשמדובר בדיעות אחרות".
ולגבי חנינה לדרעי: "כתבתי שהיו כל מיני תחנות מילוט בדרך, כמו רעיון החנינה הכללית בשנת החמישים למדינה שחבל שלא נוצל. עכשיו, זה כבר מסובך. יש לי הרבה ספקות, לציבור יהיה קשה לקבל את זה. אני מקווה שעוד מעט יהיה שלום כולל באזור דבר שיוביל לשמחה כזו שיוביל לחנינה כללית, גם של דרעי".