עתידם של הצעירים המשכילים בישראל נמצא בסיכון - כך עולה מהדו"ח השנתי של ארגון OECD. ישראל מידרדרת במדדים אלה לפי OECD - ושיעור הצעירים המשכילים בה, שפעם היה הגבוה ביותר במערב, יורד עם השנים בהשוואה למדינות אחרות החברות בארגון. מהדו"ח עולה גם תמונה מדאיגה על ההישגים הנמוכים של מערכת החינוך בישראל, יחסית למדינות המערב.
לפני שלושה עשורים ישראל היתה אחת המדינות המשכילות מבין המדינות המתועשות. שיעור המבוגרים שהשתתפו בהשכלה הגבוהה היה הגבוה ביותר - 45%, ורק המבוגרים ברוסיה התקרבו לכך (44.5%), בעוד יתר המדינות דישדשו מאחור. שיעור ההשכלה הגבוהה של צעירים עדיין גבוה כיום לעומת יתר החברות ב-OECD, אך איבדנו את הבכורה ונכון ל-2009 ישראל ממקומת במקום 13 מתוך 36 המדינות שנבדקו מבחינת שיעור ההשתתפות של צעירים במערכת ההשכלה הגבוהה.
שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר בהשכלה הגבוהה נרשם בדרום קוריאה - 63.1%, ואחריה יש יותר צעירים שלומדים במערכת ההשכלה הגבוהה בקנדה, יפאן, רוסיה, אירלנד, נורווגיה, ניו זילנד, לוקסמבורג, בריטניה, אוסטרליה, דנמרק וצרפת. שיעור ההשתתפות של צעירים ישראלים במערכת ההשכלה הגבוהה דומה לזה שבבלגיה, בשוודיה ובארה"ב.
המשמעות של כך היא שכוח העבודה הצעיר בחלק גדול ממדינות המערב משכיל יותר מזה שבישראל ובכך מאבדת המדינה את אחד היתרונות התחרותיים הבודדים שלה. ברוב מדינות OECD, שיעור האקדמאים בקרב צעירים בני 25-34 גבוה בכ-20% משיעור האקדמאים בגילי 55-64 העומדים לפרוש משוק העבודה, ובממוצע מדובר בפער של 15% לטובת הצעירים. ואולם ישראל היא המדינה היחידה שבה הפער הוא הפוך - דור המבוגרים בישראל הוא היחיד במדינות המערב שבו יש יותר משכילים מדור הצעירים. 45% מבני 55-64 בישראל למדו במערכת ההשכלה הגבוהה, לעומת כ-43% מהצעירים בני 25-34 - פער של כ-2% לטובת המבוגרים.
אף שמדובר בפער נמוך יחסית, ישראל היא לא רק המדינה היחידה שבה הפער הזה מתקיים, אלא שבשאר המדינות שיעור הצעירים המשכילים זינק. כך למשל, 63% מהצעירים בדרום קוריאה למדו במערכת ההשכלה הגבוהה, לעומת 13% מהמבוגרים; 47.5% מהצעירים באירלנד למדו באקדמיה, לעומת 20% בלבד מהמבוגרים. גם במדינות כמו צרפת ובריטניה זינק שיעור ההשתתפות של צעירים באקדמיה והפער בין הדורות הוא כ-25% וכ-17% בהתאמה.
את השיעור הנמוך של האקדמאים הצעירים אפשר לייחס לשיעור ההשתפות האפסי של החרדים בהשכלה הגבוהה, בהשתתפות הנמוכה של הציבור הערבי במערכת האקדמאית ובכך שכמחצית מבוגרי התיכון בישראל אינם זכאים לתעודת בגרות.
פיגור גם בחינוך טכנולוגי
לפי הארגון, יותר מ-225 מיליון אזרחים במדינות החברות בו הם אקדמאים. שיעור האקדמאים בישראל הוא רק 0.6% מבין האקדמאים ב-OECD, כששיעור בוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב הוא הגבוה ביותר - כ-26%, ואחריו של סין (12%) ויפאן (11.5%).
ישראל מדורגת במקום 13 מבין 35 מדינות מבחינת השתתפות הצעירים במערכת החינוך העל-יסודית, כש-87.4% מהצעירים בישראל למדו בה - שיעור גבוה יותר מממוצע OECD (81.5%).
ישראל מפגרת גם מבחינת שיעור ההשתתפות בחינוך המקצועי-טכנולוגי, שמקנה הזדמנות להשתלב בתעסוקה באמצעות רכישת ידע מקצועי או טכנולוגי ללא תואר ראשון, עבור צעירים שמעוניינים לרכוש מקצוע ללא תואר, או שאינם יכולים או רוצים להשתלב במערכת ההשכלה הגבוהה. מדובר ברמת חינוך עדיפה יותר להשתלבות בשוק התעסוקה, מאשר השכלה תיכונית בלבד.
שיעור הצעירים בני 25-35 שרמת ההשכלה הגבוהה ביותר שלהם היתה בחינוך המקצועי והטכנולוגי, הוא הנמוך ביותר בקרב מדינות OECD - 8.4%. בצ'כיה וסלובקיה כ-69% רכשו חינוך כזה, בפינלנד כ-37%, בצרפת כ-27%. בכלל האוכלוסייה בגיל התעסוקה בישראל (גילי 25-64), רק כ-11% רכשו חינוך מקצועי. מנתוני הארגון עולה כי רק בטורקיה, אירלנד וספרד שיעור ההשתתפות בחינוך הטכנולוגי-מקצועי הוא נמוך יותר
שיעור האבטלה יורד בהתאם לרמת ההשכלה
OECD מצא כי לבעלי השכלה גבוהה יש סיכוי גבוה יותר להיות מועסקים בשכר גבוה מאשר למועסקים ללא תואר אקדמי. בנוסף, יש להם סיכוי גבוה יותר להישאר במקום עבודתם או למצוא עבודה אחרת בעת משברים כלכליים. 84% מהאקדמאים במדינות החברות ב-OECD מועסקים. שיעור תעסוקת האקדמאים בישראל נמוך מהממוצע במדינות הארגון - 82%, בדומה ליוון, אירלנד וקנדה.
בנוסף, 69% מבעלי השכלה תיכונית והשכלה מקצועית בישראל מועסקים ורק 44% מבעלי השכלה נמוכה יותר הצליחו למצוא מקום עבודה. זאת לעומת 81% מהאקדמאים בספרד ובארה"ב מועסקים ו-90.2% מהאקדמאים בורווגיה, ששם גם 83% מבעלי ההשכלה התיכונית מועסקים.
לפי נתוני הארגון, שיעור האבטלה יורד בהתאם לרמת ההשכלה. שיעור האבטלה בקרב אקדמאים בישראל היה ב-2009 5.1% בלבד. לעומת זאת, ברוב מדינות OECD, שיעור האקדמאים המובטלים נמוך יותר והוא בממוצע 4.3%. שיעור האבטלה בקרב בוגרי תיכון או מסגרות מקצועיות לא אקדמיות בישראל היה ב-2009 7.6%, לעומת 6.9% בממוצע במדינות OECD, ושיעור אי התעסוקה בקרב בעלי השכלה נמוכה יותר היה 10.7% בישראל, לעומת 11.5% ב-OECD.
רמת ההשכלה משפיעה על רמת ההכנסה
לפי OECD, בעלי השכלה אקדמית בהונגריה, אירלנד, איטליה, דרום קוריאה, פורטוגל ובריטניה יכולים להרוויח 400 אלף דולר יותר במהלך חייהם מאשר אנשים בעלי השכלה תיכונית או מקצועית.
שכר האקדמאים בישראל גבוה בכ-53.6% בממוצע משכר של בעלי השכלה תיכונית או מקצועית, וגבוה בכ-91.6% משכרם של בעלי השכלה נמוכה יותר. מדובר בפער דומה לממוצע OECD (53.4%). ב-15 מדינות אחרות שנסקרו הפער גדול יותר. בברזיל הפער הוא יותר מ-155%, בארה"ב כ-79% ובבריטניה כ-60%.
בנוסף, לפי הארגון, 76% מהאקדמאים במדינות הארגון דיווחו כי הם מרוצים מאורח חייהם, לעומת 67% מבעלי ההשכלה התיכונית ו-58% מבעלי השכלה נמוכה יותר. גם בישראל 76% מהאקדמאים הביעו שביעות רצון מחייהם, לעומת 73% מבעלי השכלה תיכונית וכ-57% מבעלי השכלה נמוכה יותר.
הפערים בהישגי התלמידים במערכת החינוך בישראל הם מהגבוהים במדינות המערב. לפי OECD, פערים אלה יכולים להיגרם כתוצאה מגורמים שונים - ובעיקר כתוצאה מהשכלת ההורים, מעמד כלכלי-חברתי ופערים בין מהגרים ובני מהגרים ללא מהגרים. בישראל קיים גם פער משמעותי בין תלמידים יהודים לתלמידים בציבור הערבי.
פערים בציונים על רקע כלכלי
בארגון ניטרלו את הפערים בציוני מבחני פיזה הבינלאומיים באוריינות קריאה, שנגרמים על רקע כלכלי-חברתי של התלמידים. מהנתונים עולה כי בישראל הפער בין תלמידים מרקע כלכלי חלש לרקע כלכלי חזק הוא 43 נקודות, בדומה לפער בשוודיה (טווח הציונים במבחני פיזה הוא 400-800).
ישראל ממוקמת במקום 29 מתוך 39 מדינות מבחינת הפערים בציונים על רקע כלכלי במבחני הקריאה. בין המדינות שבהן נרשמו פערים גבוהים יותר בציונים על רקע כלכלי הן ניו זילנד, צרפת, אוסטריה, הונגריה, בריטניה, גרמניה ושוודיה.
ל-49% מהתלמידים הישראלים קיבלו במבחני הפיזה האחרונים ציון נמוך מדרגה 3, לעומת 42.7% מהתלמידים ב-OECD.
רמת בקיאות 3 היא מתוך 6 רמות, שמתחתיה התלמידים מתקשים בקריאה ברמות שונות, כשהרמה הנמוכה ביותר מעמידה אותם בעמדת נחיתות חמורה מבחינת יכולתם להשתלב באופן מלא בחברה ובכלכלה. 4% מהתלמידים בישראל הגיעו לרמה הנמוכה ביותר, לעומת 1% בממוצע OECD, כשבחלק מהמדינות אף תלמיד לא הגיע לרמה כזו.
יותר תלמידים בכל כיתה
הכיתות בישראל הן לא רק מהצפופות ביותר בעולם, אלא שבעשור האחרון הצפיפות בהן רק עלתה - בעוד שמדינות רבות החברות ב-OECD פעלו כדי לצמצם את מספר התלמידים בכיתה.
לפי נתוני הארגון, בכיתה בבית ספר יסודי בישראל לומדים בממוצע 27.4 תלמידים, לעומת 21.4 תלמידים בכיתה בממוצע מדינות OECD. הנתונים האלה כוללים גם את הכיתות בחינוך המיוחד שמספר התלמידים בהן נמוך. לכן, הכיתות בישראל צפופות הרבה יותר בפועל.
מספר התלמידים הממוצע בכיתה בחטיבות הביניים בישראל הוא 32.3, גבוה משמעותית ממספר התלמידים במוצע בכיתות במדינות המערביות - 23.7 בלבד. בחלק גדול מהמדינות ירד מספר התלמידים בכיתה מאז 2000. כך למשל, מספר התלמידים בכיתה בבתי הספר היסודיים בטורקיה ירד מ-30.6 ב-2000 ל-25.6 ב-2009.
בבריטניה ירד המספר מ-25.9 ל-24.5. לעומת זאת, בישראל עלה מספר התלמידים בכיתה מ-26.7 ב-2000 ל-27.4 ב-2009. גם בארה"ב עלה מספר התלמידים מ-21.1 ל-23.3 באותן שנים - עדיין נמוך משמעותית מרמת הצפיפות בישראל.
בישראל מיושם חוק להגבלת מספר התלמידים בכיתות א' וב' ל-20, אך ב-2010 הכנסת אישרה את דחיית יישומו המלא, והשלמת המהלך בכיתות א' יסתיים רק בשנה הבאה, ובקרב תלמידי כיתות ב' רק ב-2014.