קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת בזמן בה מודי בר און נכנס לוואקום שהותירה דמותו המצולקת והחבוטה של הצבר. עם זאת, ניתן בוודאות להצביע על הרגע המדויק בו הוא לקח את הדמות הזאת והפיח בה רוח חיים. קיץ 2011 ידע לא מעט נאומי מחאה חוצבי לבבות. דפני ליף הלהיבה את ההמון, ניצולת השואה הקשישה ריגשה אותו. אבל רק מודי בר און גרם לו לרצות להיות כמוהו. מי שהצליח לדבר על משמעות וחזון אך לא על אוטופיה, על פוליטיקה אך לא על פלגנות, על פער בין-דורי אך לא על ניכור ונתק יצר במו מוצא פיו את דמותו של הישראלי היפה באמת. זה שאנו מזהים את עצמנו בו, או לפחות שואפים לכך.
מיוחד: מה הופך את מודי בר און לקונצנזוס הגדול ביותר?
גם אריק איינשטיין עושה לנו את זה
והגשש החיוור עדיין מעלים לנו חיוך על הפנים
עוד אישים ותופעות בפרוייקט המיוחד של וואלה!: קונצנזוס ישראלי
בר און מייצג את הישראליות כפי שכולנו היינו רוצים שהיא תהיה. ובתור שכזה, אנחנו מאמינים לו - לא משנה אם הוא משדר משחק של מנצ'סטר יונייטד, מדקלם שיר של רחל או מראיין סלבריק'ה כזה או אחר. כשהוא לא מסתפר שנים אנחנו מבינים את החיבור האותנטי לילד שבו, ואז כאשר הוא קוצץ את ה"האנדרטה החרבה לנעוריו", אנחנו קונים גם את ההסבר הזה. ולא, לא שכחנו את הפרסומת לדיסקונט. באופן מופלא בר און צלח גם את קפיצת הראש למימיהם הסרוחים של אילי ההון. ומה שמדהים הוא, שכן, גם אחרי שניסה לשכנע אותנו לקחת משכנתא, אנחנו סולחים לו, ועדיין מאמינים.
מי שצפה בו מפיח תקווה בהמונים בעצרת המחאה בירושלים, ראה איך נראה מנהיג. מודי, מי שלא יצביע ליאיר לפיד בבחירות הקרובות, יצביע לך. ככה שיש לך סיכוי לא רע בכלל.
הכי אהבנו: הנאום בעצרת המחאה בירושלים
הכי לא אהבנו: הפרסומות לבנק דיסקונט