המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, יחד עם פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) הגישו הבוקר לבית משפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד 8 נאשמים בפרשת קריסת חברת הבנייה חפציבה.
כתב האישום מייחס לנאשמים, איש על פי חלקו, בין היתר עבירות של גניבה, מרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הלבנת הון ועבירות על חוק ניירות ערך. הבכירים הם רו"ח פרדי אלגמליל, המשנה למנכ"ל של חברות חפציבה מ-2000; זאב טננבאום, מנהל הכספים של חברות חפציבה הפרטיות; עדיה בן משה, כלכלן במחלקת הכספים מ- 2003; רו"ח מרדכי נתנאל, מנהל הכספים של צמרות מ-2003 ומנכ"ל צמרות מ-2005; אודי הררי, עובד מחלקת המכירות בחפציבה מ-1992; דליה מזרחי, עובדת מחלקת המכירות בחפציבה מ- 1995 ורוני ביבי, עובד מחלקת הגביה בחפציבה מ-1997 ומנהל מחלקת הגבייה בתקופה הרלוונטית.
על פי כתב האישום שהוגש, שמונת המנהלים הסתירו את דרך פעילותם המתוארת מהרוכשים ומהבנקים המל?ווים של הפרויקטים, באמצעות מצגים ודו"חות כוזבים שהמציאו מעת לעת לגורמים אלו.
באמצעות הדו"חות הוצגו לגורמים המפקחים נתונים כוזבים, בין היתר לגבי היקף מכירות הדירות והיקף התקבולים מרוכשיהן.
עוד מגולל כתב האישום התנהלות עבריינית חמורה של המנהלים, בין אם נשאו תפקידים בחברות הציבוריות עצמן, חברת ג'רוזלם וחברת חופים ובין אם היו מורשים מטעם בועז יונה לפעול בכספי ציבור המשקיעים, שהשקיעו בשתי החברות הציבוריות.
קבוצת חפציבה היתה למשך שנים, אחד הגורמים הקבלניים הגדולים והמוכרים בישראל. הקבוצה כללה מספר חברות פרטיות וציבוריות שעסקו בייזום ובבניית פרויקטים למגורים ולמסחר.
עם קריסת החברה באוגוסט 2007 נפתחה חקירה מקיפה ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) וברשות לניירות ערך. במאי 2009 הועבר חומר החקירה הרב שנאסף בפרשת חפציבה לידי הפרקליטות. ביוני 2010, לאחר עיבוד החומר נשלחו מכתבי חשדות ובמהלך סוף שנת 2010 ותחילת שנת 2011 נערכו שימועים לחשודים שהיו מעונינים בכך.
אלגמיל, ששימש כיד ימינו של בועז יונה בניהול החברות ובמימונן, פעל מול הבנקים, בין היתר, להשגת המימון לפעילות החברות ובכלל זה להסדרת תנאי הליווי הבנקאי.
טננבאום היה אחראי, בין היתר, על ניתוב הכספים שנתקבלו מרוכשי הדירות והפקדתם בחשבונות חברות חפציבה. היו לו מספר עובדים הכפופים לו ובכללם עובדי מחלקת הכספים בחברות חפציבה.
הפקידו לחשבונות לא רלוונטיים
בן משה היה אחראי על ההיבט הפיננסי של חלק מהפרויקטים, בעיקר בכל הקשור להתנהלות מול הבנקים המממנים אותם.
נתנאל היה אחראי על היבטים פיננסיים אף הוא, כמנהל הכספים של ג'רוזלם ומזכיר החברה. מתוקף תפקידו זה ניהל את כספי ג'רוזלם, נטל חלק בעריכת הדו"חות הכספיים והיה אמון על הטיפול השוטף בנושא הכספים מול הבנקים ומול טננבאום. כמו כן, היה ממונה על הדיווחים המיידיים של ג'רוזלם לבורסה ולרשות ניירות ערך.
להררי היו כפופים מספר עובדים, ובהם דליה מזרחי, עובדת מחלקת המכירות בחפציבה החל משנת 1995 שעבדה תחתיו במשך כל התקופה הרלוונטית.
לרוני לביבי היו כפופים מספר עובדים, בהם חני דוד נפתלי, עובדת חפציבה מ-1997ש עבדה תחתיו החל מ-2002.
על פי כתב האישום שהוגש, פעלו הנאשמים, שהיו בעלי תפקידים מרכזיים בחברה, להפקדת כספים רבים ששילמו רוכשי הדירות לחשבונות שאינם חשבונות הליווי הרלוונטיים אליהם אמורים היו להגיע על פי הסכמי המכר הרלוונטיים ובדרך זו אף נמנעו ממתן ערבות או חלופה אחרת לרוכשים כנגד תמורת הדירה.
הנאשמים הסתירו את דרך פעילותם המתוארת מהרוכשים ומהבנקים המל?ווים של הפרויקטים באמצעות מצגים ודו"חות כוזבים שהמציאו מעת לעת לגורמים אלו. באמצעות דוחות אלה הוצגו לגורמים המפקחים נתונים כוזבים, בין היתר לגבי היקף מכירות הדירות והיקף התקבולים מרוכשיהן.
כתב האישום מגולל גם התנהלות עבריינית חמורה, בין אם נשאו תפקידים בחברות הציבוריות עצמן, חברת ג'רוזלם וחב' חופים ובין אם היו מורשים מטעם יונה לפעול בכספי ציבור המשקיעים שהשקיעו בשתי החברות הציבוריות.
על פי כתב האישום, במהלך השנים 2006-2007 ועד לקריסת החברה ביולי 2007, שלחו מנהלים בחפציבה, ידם בכספי החברות הללו, כשבמהלך כל רבעון משכו כספים והעבירו אותם לשימושים שהוגדרו על ידי יונה, לרבות לחשבונותיו הפרטיים ובעיקר לחשבונות החברות הפרטיות שבשליטתו.
לקראת בסוף כל רבעון ביצעו הנאשמים פעולות שונות שמטרתן היתה הסתרת משיכות הכספים מעין רואי חשבון של החברות ומעינו של ציבור המשקיעים. סך גניבות הכספים הצטבר לכדי 118 מליוני שקלים.
משיכות כספים אלו לא קידמו את מטרות החברות הציבוריות ותכליתן, לא קיבלו תמורה ולא ניתנו להן בטחונות וכמובן שבוצעו ללא כל האישורים הנדרשים בחוק.
כמו כן, נכתב כי הנאשמים חברו יחד והקימו מערך מובנה ושיטתי שכל כולו נועד להערים על מערך הבקרה החשבונאי שכל חברה ציבורית מחוייבת בו כדי להסוות את משיכות הכספים לצרכים פרטיים מרואי החשבון המבקרים את דו"חותיהן הכספיים של החברות ומעיני ציבור המשקיעים.
כך, לאחר שנמשכו כספים מהחברות הציבוריות במהלך כל הרבעון, דאגו הנאשמים להפקיד, לקראת סוף הרבעון לימים ספורים סכומים שונים שמקורם בגילגול כספים או בהלוואות שניטלו מהבנקים. סכומי הכסף שהופקדו לא היו מקריים הם חושבו בדייקנות רבה על ידי הנאשמים כדי שיביאו לאיפוס כרטסות הנהלת החשבונות.
הנאשמים ידעו שרואי החשבון לא מבקרים כרטסות של הנהלת החשבונות שיתרתן מאופסת וכך לא תתגלינה המשיכות. עם תחילת הרבעון, ההלוואות הוחזרו לבנק, סכומי הכסף שבו למקורם והחוב לקופת החברות הציבוריות, לבעלי המניות ולמחזיקי האג"ח נותר על כנו. חמור מכך, כשהנאשמים ראו ששיטתם עלתה יפה, גדלו המשיכות וכך גם החובות לציבור המשקיעים תפחו.
בחודש מאי 2008 הגיעה המדינה להסדר טיעון עם יונה. שבמסגרתו ירצה יונה עונש של 7 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ויועבר פיצוי לנפגעים מקרב רוכשי הדירות בגובה של 4 מיליון שקל. הסדר טיעון זה זכה לאחרונה לאישורו של בית המשפט העליון. מאז מעצרו, מרצה יונה את עונשו.
כתב האישום הוגש על ידי עורכי הדין סטיב בוארון, רעות גורדון ויעל דקל מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ועו"ד ערן שחם שביט, מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה).