מאת: תמי אלגואטי, מחברת "קופידון איכה?"
למדנו באותה ש?כבה. עברו מאז כבר כמה וכמה שנים, אבל עדיין זכרתי במעורפל שהוא היה בחור מאוד שקט ולמרות שגם אז הוא נראה טוב, נוכחותו לא בלטה במיוחד.
באותו יום שישי יצאתי עם מיכל ורונית חברותיי, לבית-קפה תל-אביבי כדי לשעשע את עצמנו. במקום להעביר עוד ערב מול צפייה בתוכניות האירוח הממחזרות את עצמן, הקמנו את עצמנו תוך מחשבה ריאלית, שאף נסיך לא ידפוק על דלתנו מיוזמתו, אז לפחות כך נקל עליו ונ?ראה את עצמנו ברבים.
התיישבנו בחוץ ובניגוד למנהגן של רוב הבנות, החלטנו להזמין אוכל ממשי ואפילו שתינו יין. לא הייתה לנו שום סיבה למסיבה אבל כשבן-אדם נראה מאושר הוא הרבה יותר מושך, זאת הייתה נקודת ההנחה שלנו והחלטנו לנסות את המסכה החייכנית.
כמו ברוב המקרים, זה יכול היה להיות עוד ערב, שבו אנחנו מעבירות ביקורת על כל הסועדים הזכרים מסביבנו ולא עושות דבר בכדי לקרב את המובחרים מביניהם אל חיינו. אני, שלאחרונה החלטתי, שאם בחור ייראה לי מעניין (וזה לא קורה לע?תים קרובות), אעשה משהו בנידון, החלטתי לפעול. בכל מקרה, רוב הסיכויים הם שאני לא אפגוש אותו שוב, אז מה הוא בעצם הסיכון שאני לוקחת? פאדיחה? תעבור לי תוך כמה דקות, אני בטוחה.
נמרוד הופיע במקום כחצי שעה אחרי שהתיישבנו, בליווי שלושה חברים, גם הם מן הש?כבה שלנו. ברגע שראיתי אותו, מבטי נתקע. הוא נראה כל-כך חמוד ומבחינתי, להגיד על מישהו חמוד זאת מחמאה, למרות שרוב הבנים לא אוהבים לשמוע את המחמאה הזאת. הביישנות שלו הייתה הכי מקסימה. כשבחור מהמם מקרין ביישנות, זה מעיד על כך שהוא עדיין לא תופס מעצמו. לאחר סיעור מוחות משולש החלטנו שרונית תיגש אל החבורה, כביכול לפגישת מחזור נימוסית ותוך כדי פטפוט, תבשר לנמרוד ששאלתי עליו ותצרף לבשורה גם פתק עם מספר הטלפון שלי שאכין מבעוד מועד.
רונית לא היססה. היא ידעה, שבדיוק ברגעים כאלה נבחנת חברות אמיצה, מהי? למרות שרונית כבר עברה מזמן את המבחנים בהצלחה, היא שוב הוכיחה את בחירתי המוצלחת וניגשה לשולחנם. העובדה שהיא ניגשת אליהם במכוון ובמתוכנן מאוד בלטה ולא באשמתה. המקום היה עמוס בסועדים ואנחנו ישבנו בחדר אחר, כך שהיא נאלצה לעבור בין כל השולחנות עד שהגיעה ליעד. מביך, לא נעים, אבל מאוד מאוד מוערך!!!
נמרוד, כצפוי, הופתע שדווקא בו התעניינתי ומרוב ביישנות, לא ביקש לראות ממי הפתק (תגובה שמאוחר יותר נותחה כאפשרות לחוסר עניין). בזמן שרונית פעלה, מיכל ואני הסדרנו את החשבון ובתזמון מושלם, עזבנו שלושתנו את המקום.
ברגע שחזרתי הביתה מהיציאה, פתחתי את ספר המחזור לרענן את זכרוני. הרענון גרם לי להרגיש תחושת רווחה, נמרוד אכן היה ונשאר חמוד. מיהרתי לשחזר חבר?י ילדות שעשויים להיות משותפים לשנינו כדי לזרז את תהליך ההתקשרות ומיד נזכרתי בכפיר ידידי. אמנם הם לא היו חברים, אבל חבר טוב של כפיר היה עם נמרוד באותה החבורה.
כפיר התלהב לשמוע שהתעניינתי במישהו, אבל כשהסברתי לו במי מדובר, הוא שתק לרגע ואחר-כך הוסיף, שיכול להיות שזאת תהיה בעיה. הבחור די שתקן ואם לדייק, כפיר הסביר שהוא מעולם לא שמע אותו מדבר. תמיד מחייך, אבל לא מדבר. לא התרגשתי מהנתון העדכני. בינינו, אני מדברת בשביל הרבה יותר משני אנשים, כך שבתור זוג עדיין נ?יראה נורמלים.
ביקשתי ממנו שידאג לי בכל זאת ואילו אני אדאג לשאר הפרטים הקטנים. מבחינתי, קודם שיתקשר ואחר-כך אני אתרשם ממנו בעצמי. אני לא יודעת למה, אבל לבנים יש רתיעה מבנות שמתחילות א?תם בבתי-קפה, בניגוד ל?מה שהם טוענים. כשמישהי כבר מתחילה א?תם, אז הם נלחצים. כשלא מתחילות א?תם, אז זה לא פייר שהם צריכים לעשות הכול כדי ליצור זוגיות. הנתונים בשטח מעידים על כך שהם כמעט תמיד לא מתקשרים למספר טלפון שהם מקבלים.
כשנמרוד לא התקשר אחרי כמה ימים, התחלתי להפעיל לחץ אינטנסיבי יותר על כפיר. כפיר באמת רצה לשמח אותי, אבל התשובה שהוא קיבל הייתה שאין שום סיכוי שאני אזכה לשיחת טלפון, כי הבחור אינו מדבר (מתוך בחירה כמובן).
מה אני אגיד לכם, יש מצבים, אמנם לא מעטים במקרה שלי, שבהם שתיקה היא באמת הכרחית. אבל עם SILENT BLIND DATE עוד לא הצלחתי להתמודד ותסכימו א?תי שאם זה המצב, אולי עדיף שאני אתחיל ללמוד ליהנות בכל זאת מתוכניות אירוח שמשודרות ביום שישי בערב, או שאמנון לוי פשוט יזמין אותי להיות חלק מהקהל באולפן. כך אני אצא מהבית אבל אשאר באותה מסגרת, מי יודע, אולי אני אכיר מישהו מהפאנל...
שקט מדי
17.1.2002 / 9:36