תלת-מימד במסכי הטלוויזיה הוא דבר מדהים, אבל לא מהסיבה עליה אתם חושבים. לאחר ארבעה ימים בהם הותקפתי בכל צעד שלי על ידי פרסומות אגרסיביות ביותר למסכים תומכי 3D וצפיתי בעשרות הדגמות של הטכנולוגיה, אני יכול להגיד שלא זכור לי מקרה אחר בו תעשייה שלמה התאספה כולה כדי למכור לי משהו כל כל טיפשי ומיותר.
בואו ואגלה לכם סוד: אתם לא רוצים לשבת במשך ערב שלם בבית עם משקפי תלת מימד, ולראות בעזרתם תוכן 2D רגיל שהומר לפורמט הזה. יתרה מכך, אתם גם לא רוצים לשבת ערב שלם בבית עם משקפי תלת מימד, ולראות תוכן שנועד ל-3D. השעתיים וארבעים שאולי בזבזתם כדי לראות את "אווטאר" אולי נראו לכם כמו הדבר המדהים ביותר מבחינה ויזואלית שראיתם אי פעם בקולנוע, אבל בעוד שניים-שלושה סרטים כאלה ה-3D ייראה לכם כמו גימיק, ותו לא. והחוויה עצמה, במיוחד אם כבר יש לכם משקפיים, היא מעיקה זה פשוט לא נוח.
ואני כבר לא מדבר על ההשקעה הכלכלית העצומה שנדרשת כדי להביא את ה-3D לסלון שלכם. קחו את סוני החברה הודיעה כי משדר מיוחד שמטרתו להגיד למשקפי תלת מימד מה לעשות יגיע מובנה רק עם קו הדגמים היקר ביותר של החברה, וגם אז רק עם שני זוגות משקפיים. ומה כשבאים אליכם חברים, ואתם רוצים לראות סרט בחבורה של 6-7? אז אתם צריכים לשלם, ולשלם הרבה. זכרו שהמשקפיים של סוני לאו דווקא יתאימו למסכי פנסוניק, אז אי אפשר לסמוך על כך שתוכלו להביא משקפיים מהבית לחברים שלכם.
ארון עם שערות של ילד
אגב, ספוילר נוסף: כמה חברות, ביניהן גם טושיבה, הודיעו כי יוכלו לשדרג כל חומר 2D לתלת-מימד. סוני אף אמרה שתוכל לעשות את זה לכל משחקי פלייסטיישן 3 באמצעות עדכון קושחה. ובכן, שיחקתי בגרסת 3D של גראן טוריזמו 5, וראיתי איך המסך החדש של טושיבה Cell TV (עם אותו המעבד של פלייסטיישן 3), מתמודדים עם המרת תוכן דו מימדי לתלת מימד. התשובה היא: בדרך כלל בסדר, אבל לא תמיד לפעמים המסך לא מתמודד היטב עם ניתוח התמונות. כך, למשל, בהדגמה של טושיבה, היו להם מספר פריימים בהם המסך זיהה שהילד בתמונה נמצא לפני הארון בתמונה, אך לא הצליח להבין שהשיער השחור שייך לילד ולא לארון. התוצאה: מפלצת משעשעת.
מעבר לכך, במקרים רבים ערך התלת-מימד נמוך הרבה יותר מאי-הנוחות שמגיעה איתו. Gran Turismo 5 זו דוגמה טובה, כמו גם ההדגמה של סוני עם הופעה מוזיקלית ב-3D. נכון, זה קצת יותר יפה מבדו-מימד, אבל בחייכם, באנו לכאן כדי לשחקלשמוע מוזיקה, והערך המוסף של ה-3D נמוך יותר.
המקרה היחיד בו אני יכול לראות את הערך האמיתי של שידורי 3D ביתיים הוא משחקי ספורט. כדורגל, פוטבול, טניס, אפילו קרלינג משתדרגים בצורה מופלאה כשרואים אותם ב-3D. אבל גם זה לא מצדיק את ההשקעה העצומה לה אתם תדרשו כדי להביא התלת-מימד הביתה.
אני לא אתיימר להגיד שמדובר בטכנולוגיה חסרת עתיד. אינטל, למשל, הציגה בתערוכה מסך בו ניתן לראות תמונה תלת-מימדית בלי משקפיים. הבעיה: זה יקר, החומר המצולם הופק במיוחד לסוג המסך ואת ה-3D אפשר היה לראות רק מכמה נקודות ברחבי האולם. אלה לא בעיות מינוריות, אלא דברים משמעותיים שצריכים לפתור לפני שהטכנולוגיה הזו תוכל להפוך להגיונית עבורנו. ובינתיים? גימיק ותו לא.