משבר בין פיפ"א לאיחוד האירופי מאיים על עתיד הכדורגל המקצועני

בזמן שברחבי אירופה נמצאים מועדונים, שחקנים ומיליוני אוהדים בשלבים שונים של פתיחת עונת הכדורגל, עתידו האירופי של הסם הממכר מכולם לוט בערפל.

בימים אלו נערכים דיונים תכופים בין מוסדות פיפ"א לוועדה מטעם האיחוד האירופי, האחראית על ניהולן התקין של התחרויות ברחבי היבשת.

ההתנגשויות בין חוקי האיחוד האירופי לחוקי פיפ"א אינן דבר חדש. חוק בוסמן, שהועבר ב-1998 וקבע כי שחקן שסיים חוזה יכול לעבור מועדון ללא דמי העברה, כבר הותיר חותמו על פני הכדורגל ויצר קבוצות רב לאומיות, בעיקר בליגות העשירות של איטליה, ספרד ואנגליה.

כעת, טוענת הוועדה האירופית כי מערכת התקנות של פיפ"א הקובעות את מעמדו של שחקן ומציבה תנאים לשחרורו ממועדון אליו הוא קשור בחוזה, אינה עומדת בקנה אחד עם תקנות האיחוד באשר ליחסי עובד-מעביד ולפיכך אינן חוקיות.

הוועדה מטעם האיחוד האירופי דורשת מפיפ"א לתקן את חוקי ההעברה באירופה בתקופה הקרובה, כך שלא יעמדו בסתירה לחוק האירופי. במידה ופיפ"א לא תשתף פעולה במידה מספקת, מאיימת הוועדה לבטל את התוקף החוקי של תקנות פיפ"א בסוף השנה. צעד מעין זה ייצור מצב של כאוס בכדורגל האירופי, בו למועדונים לא תהיה דרך לשמור על שחקנים בהם השקיעו סכומי כסף לא מבוטלים ולשחקנים מצד שני לא תהיה דרך להבטיח זכויותיהם מול המועדונים העשירים ללא גיבוי משפטי.

האשמות כלפי הצד שמנגד והצהרות על הנכונות הרבה להתגמש מושמעות משני הכוונים ומזכירות במידת מה את הדרך בה מנוהל המשא ומתן לשלום במזרח התיכון.

סביר להניח, שלאחר ששני הצדדים ירגעו ממשחק הכוחות, תימצא הפשרה שתאפשר את המשך המסגרות התחרותיות באירופה. משכורותיהן של עסקני הוועדות השונות הרי תלויות בכך לא פחות מאשר כדורגלני אירופה.

כיצד יראו חוקי ההעברה בשנת 2001 קשה כרגע להעריך. מה שברור הוא כי בכדורגל של שנות ה-2000, ההחלטות החשובות באמת נעשות הרחק מכר הדשא.