תמיד אשה

בריטני ספירס כבר לא ילדה אבל עדיין לא אשה, ככה לפחות היא שרה בשיר שכתבה לה דיידו לאלבום החדש. העובדה שמכל השירים דווקא מילות השיר הזה הן אלה שמופיעות בחוברת של האלבום השלישי והטרי של בריטני אומרת משהו, אבל יש כמה דברים יותר מעניינים להתייחס אליהם לפני, תוך כדי ואחרי שמיעת "בריטני" מאשר ענייני ההתבגרות של הגברת הצעירה. מי שמחפש רכילות במסווה פסיכולוגי שינסה למצוא את זה באייטם אחר.

בריטני ממשיכה במהלך של בן זוגה ג'סטין טימברלייק וחבריו לאן סינק , שזימנו לאולפן בעת העבודה על "סלבריטי" - אלבומם האחרון, ששבר שיא מכירות מסוג כלשהו - את מי שידעו שיגרמו להם להישמע מגניב: רודני ג'רקינס - שמגע הזהב שלו סייע לוויטני יוסטון, מרי ג'יי בלייג', ברנדי, מייקל ג'קסון והקאמבק ועוד רבים אחרים; הנפטונז - צמד המבריקנים ממאפית המוזיקה השחורה מווירג'יניה שכוללת הרפתקני סאונד כמיסי אליוט וטימבלנד (כמו שאמרה אליוט, וירג'יניה היא חור, כל דבר מגיע אליה בכזה איחור שלא נותר לכוחות היצירתיים שבה להמציא דברים משל עצמם) - שמעכבים את הוצאת אלבום הבכורה שלהם כ-N.E.R.D, כי החליטו להחליף את כל הפרוגרמינג בנגינה לייב; ובי.טי, אלקטרונאי צמרת, שנוטה לחדור לרשימת 100 הדי.ג'ייז של המגזין "די.ג'יי", למרות שמעולם לא נתן ידו בתקלוט, ושנים האחרונות מכה חזק בתחום הפסקולים, עם דגש על סרטים מגניבים.

כמו אן סינק, גם בריטני הבינה שהדרך לצאת מהנישה המצומצמת של פופ לבני הנוער אל הנישה של פופ מעודכן חוצה גילים עוברת דרך אשפי הפקה של מוזיקה אלקטרונית ומה שידוע כאורבן –מוזיקה שמזוהה עם תרבות רחוב, שחורה כמובן, מהיפ הופ ואר אנד בי עד ג'אנגל וטו סטפ גאראז'. אז הנפטונז הפיקו לה את “I’m a Slave for You" המוצלח ואת Boys”" ונתנו את החספוס ההיפ הופי-פאנקי, וג'רקינס הפיק לה שלישייה שכוללת ברק של אר אנד בי וחידוש די תמוה (עם סקרצ'ינג ומקהלת ליווי פאנקיסטית משהו) לקלאסיקה של ג'ואן ג'ט "“I Like Rock’n’Roll", ובי.טי הסתפק באחד, רך למדי, עם מקצב שבור כאילו נועז שנכנס לקראת הסוף; ויש כמה של מקס מרטין ורמי, שמנוסים בבריטני, אן סינק, בקסטריט בויז ושכמותם, ואחד של החבר טימברלייק ועוד כמה שמות שפחות מצלצלים.

מופק היטב ללא ספק, אבל איכשהו אחרי הקטע השלישי או הרביעי או החמישי פשוט נגמר לך. הקול קטן מדי (עם נטייה מעייפת להתבכיינות סלסלנית), והנשמה, במובן השחור שלך המילה, דלה מדי. המקום הבודד ששמור לאושיית פופ עם סוג של כישרון אבל בעיקר עם אמביציה וחושים מחודדים תפוס כבר כמה שנים, ומן הסתם לעוד כמה שנים, על ידי אחת, מדונה, זאת שבריטני מכוונת על להיות כמוה. וגם אליה, חייבים להודות, גם אם זה יעלה במחיר ידידותם של אנשים יקרים שנתונים להשפעתה של הערצה עיוורת, הסבלנות הולכת ואוזלת.

אם בריטני באמת רוצה לעשות את זה - באופן דומה לזה שיריבתה במצעדים והקולגה כריסטינה אגילרה עשתה את זה כחלק מהסופר גרופ שחידש את "ליידי מרמלייד" בהנהלתה של מיסי אליוט - יש לה הזדמנות פז. בחור בריטי צעיר מוכשר מאוד בשם קרייג דיוויד, שעשה את זה יופי בבריטניה, מנסה בימים אלה לכבוש את ארצות הברית. הוא האיש לעשות איתו דואט, הוא האיש שישלים את הנשמה החסרה. עזבו מפיקי על, דואט עם זמר עם קול אדיר – זה הדבר ללכת עליו.