יום שישי לשופינג? אז זהו, שלא

יום שישי הנוכחי, יום השופינג המסורתי, הוא יום ללא קניות. המטרה, על פי המארגנים: להוכיח את הריקבון שפשט בנו, בני התרבות המערבית, תודות לצריכה המופרזת ולתחום היצירתי ביותר של העשורים האחרונים – ה-פ-ר-ס-ו-מ-ו-ת! טענות אידיאולוגיות נילוות: שטיפת מוח מצד המפרסמים, השפעות הרסניות של הצריכה המופרזת על דמותו של האדם המערבי, על החברה כולה ועל כדור הארץ הנמק תחת רגלינו הנעולות בנייקי, ריבוק וגוצ'י. השנה מקבל האירוע משנה תוקף, לאור קריאת מנהיגי המערב להמשיך בקניות, כמעשה פטריוטי (!) אל מול כוחות הרשע של האיסלאם הקיצוני.

את ה"יום ללא קניות" יוזמים ארגונים שונים בכל רחבי העולם, רובם בעלי הקשרים סביבתיים או חברתיים. בארץ מתוכננות שפע פעילויות, כשהבולטות שבהן יערכו כצפוי בתל אביב, שם יערך יום עיון בנושא תרבות הצריכה במכללת עלמא; תיאטרון הרחוב "מקום" יופיע בזירות שונות בעיר; מסיבת רחוב באלנבי; והפנינג שיכלול "סוכנות למכירת רגשות", "שטן לקניית הנשמה" ועוד בכיכר מגן דוד. בירושלים: מופעי רחוב ודוכנים ברחבת המשביר וליד הקניון. מצעד ומיצגים צפויים בכפר סבא, שיכללו מעגל תופים, מוסיקה, ומופעים. אירועים צפויים גם בערים נוספות ברחבי הארץ, כמו באר שבע ורחובות. לפרטים נוספים ראו לינקים בסוף הכתבה.

זוהי השנה החמישית בה מוכרז היום, בתאריך בו מתחיל טירוף הקניות בארה"ב לרגל חג המולד. הדגש הוא לאו דוקא על החרמת החנויות, אלא על ערעור תרבות הצריכה, שתוצאתה היא "קניית עצמנו לדעת". וכדי להדגים, די להיזכר בקארי ברדשו ושלוש אחיותיה, שמפח הנפש מכל פרשיה רומנטית מייד הופך למסע רכז חסר מעצורים בשדרה החמישית. נעליים קונים היום, בשביל המצב-רוח.

מרכזי הקניות אינם אלא התשובה המודרנית המוחצת לזירה שהייתה שייכת פעם לשפת הים, לאגם או לגבעות מוריקות, אליהם נהגו האוהבים המאוכזבים בסרטים הרומנטיים לפרוש לעת משבר, כדי להקפיץ אבנים במים או להלך אחוזי שרעפים. הטלוויזיה, מפיצת המסרים המרכזית של תרבות הצריכה, מושפעת בעצמה מהפרסומות הנוצצות שבה, ומייצגת באמצעות אלפי קארי ברדשויות את שטיפת מוח שנגדו, בין היתר, מכוון היום ללא קניות.

לתופעת תרבות הצריכה קמו פרשנים באקדמיה ומחוצה לה. המקטרגים נוטים לאפיין אותה כתרבות המציעה סולם ערכים שבו האדם נמדד על פי רכושו, ולא על פי מעשיו או רעיונותיו. הכסף הוא האידיאל, ובדרך אליו הכל מותר. תרבות זו, על פי מבקריה הקיצוניים ביותר, הופכת אותנו מאנשים לצרכנים. מושגים נוספים בעלי זיקה ברורה לתרבות הצריכה: "אמריקניזציה", "עגל הזהב", "חומרנות", "תרבות הרייטינג". ההשלכות: ריקנות פנימית, מחסור בזמן, הרס המשפחה, אוברדראפט, מות הערכים והרס חברתי וסביבתי. ראה ערך הסרט "מועדון קרב".

על פי המקטרגים, האושר המיוחל אמור להתגלם בטלוויזיה 34 אינץ', רצפת פרקט וגולף פתוחה. ככל שמתאמצים יותר להשיג אותו, כך כובשת לה הריקנות יותר מקום – וגורמת לטירוף הקניות לגבור. בסופו של דבר אנחנו הופכים אובססיביים. אנחנו עובדים יותר על מנת שנהיה מסוגלים לקנות יותר, המעגל ללא מוצא. הזמן שפעם הוקדש לזוגיות, למשפחה או לחברים, מתעכל לטובת מקדש הצריכה. הילדים, קהל יעד מועדף לפרסומות, הופכים צרכנים לכל החיים. זוגות צעירים נבלעים בתוך אוברדראפט ענק, כשלפעמים השלב הבא הוא גירושין.

ולקינוח בוודאי תשמחו להיווכח, כי תרבות הצריכה הורסת גם את כדור הארץ. 20 אחוז מאוכלוסיית העולם שחיה במערב משתמשת בכ-83 אחוז מהמשאבים. אם כל העולם יצרוך כמו החברה האמריקנית, ידרשו ארבעה כדורי ארץ בשביל לתמוך באוכלוסיה הקיימת. הנפגעים מכך יהיו יערות הגשם, חיות הבר, האוויר הנקי, שפת הים, האקלים השפוי. ולסיום, ברכת שלום לבבית לילדים המועסקים בתנאי רעב בעולם השלישי במפעלי הנעליים.