משהו רקוב בממלכת טנזר

1. "חדשות מאירופה: מאמן פאראגווי מועמד להיות מפוטר למרות שהעל האת הנבחרת למונדיאל". (מתוך תוכנית השבת המסכמת של ערוץ הספורט בשבת האחרונה)

2. הפארסה העונה לשם ערוץ הספורט מזכירה בימים אלו תחרויות קפיצה לרוחק בין מייק פאוואל לקרל לואיס. בכל דקה היא שוברת את שיא המגוחכות של עצמה. ברז התקציבים נפתח מחדש, ערוץ חדש נוסף לממיר, יש תוכנית תחקירים בדרך, ועוד תוכנית, כנראה של אירוח.

3. למיילן טנזר (בדומה ללוני הרציקוביץ') יש תסבוך נפשי לא קל: תוציאו אותו מהערוץ והוא אינו קיים, איש לא יורק לכיוון שלו. נכון, יש הרבה אנשים שאף אחד לא מכיר אותם. לרובם זה לא אכפת. זו אחת מהסיבות לכוח מהמיני מונופול, שרוכש טנזר דרך ערוץ הספורט. אני ערוץ משמע אני קיים. שימו לב לכך שבסוף כל משדר, כשמורצים הקרדיטים, השם של טנזר עולה ראשון, כעורך האחראי.

4. אז אם טנזר חתום על המשדרים הללו אז שיידע: ליורם ארבל - השדרן, הזמר, המנחה, הפרסומאי, די נגמר הסוס, ולכולם, או לפחות כל מי שאני מכיר, די נמאס מהקוטריות של רמי וייץ. ("אוי, מחר אני במנ'צסטר ואחר כך אני עולה על מטוס וטס למדריד")

5. "כשהייתי שחקן למדתי רק את מהלכי ההגנה של הקבוצה היריבה, עכשו, כפרשן, אני עובד הרבה יותר קשה: אני צריך לראות את ההגנה וההתקפה של שתי הקבוצות". את הדברים הללו אמר טרוי אייקמן, הקוורטרבק לשעבר של דאלאס והפרשן בהווה של רשת פוקס. בניגוד לעילגות הלשונית וחוסר התרבות הדיאלוגית של פרשני רדיו כמו שלמה שרף ושייע פיינגבוים, או המאיסות השטחית, הקלישאתית והסיסמתית בוני גינצבורג (האיש שהטביע את המושג "סטרביישן", כשניסה לתאר את המנהג בו עומד הקהל ומוחא כף לשחקן שיוצא מהמשחק), קשה למצוא ולו תלונה אחת כנגד הפרשן ניר קלינגר. קלינגר רהוט, מבין ונותן בפרשנות ערך מוסף למה שעינינו רואות בעצמן. קלינגר נותן את הלמה והאיך של המה והמי. ככה שהבעיה היא לא בקלינגר - הבעיה היא שוב בקברניטי הערוץ, שבוחרים לעמדת הפרשן מישהו שיושב על משרה מלאה כמאמן. קלינגר, שמאמן מרחק מאה קילומטר מבירת התקשורת הארצית, אינו יכול להיות באמת מוכן לפרשן משחק כפי שפרשן אמיתי אמור לעשות זאת. אם לערוץ היה אכפת מצופיו, הוא היה מעסיק אדם שיכול לעקוב אחר שתי הקבוצות במשך שבוע ימים שלפני המשחק. תשאלו את הערוץ למה והוא יבכה שאין כסף.

6. למה יש כסף? להריץ פרסומות בחשאי. שימו לב באיזו מהירות מוצבים מאחורי השחקן המרואיין לוחות מפוצצים בפרסומות, שימו לב איך המצלמה מתמקדת באופן מוחלט על סמל החברה ששדרי הערוץ לובשים את בגדיה.

7. בערוץ הספורט קיימת מגמה, חיובית יגידו כמה, לצרף לשידורים כוח נשי. יש לי ויכוח עתיק יומין על שילוב של נשים בעיתונאות ספורט, ויכוח ששם אותי בצד החשוך של הנאורות. יש דברים, אני טוען, שיש להשאיר על קיומם. ספורט, בעיקר בישראל, הוא טריטוריה גברית. אנחנו מדברים עליו בלי הפסקה, אכפת לנו ממנו הרבה יותר ממקור פרנסה. השילוב של נשים מהווה איום על הדבר הברור הזה, ערעור מוסכמות שאולי יתוקן, שכשלתלונה "אנחנו לא עושים מספיק דברים ביחד", הן תצענה פיתרון הכולל ערב רומנטי וצפייה במשחק של מנצ'סטר. הן יתקבלו למועדון כשהן יכירו כל פרט שולי ויפתחו את מדור הספורט לפני שאר המדורים. עכשיו ייקבצו הפמיניסטיות ויגידו שאני קדמוני. ועל כך אענה בשאלה: מה המשותף לבקי גריפין, מירי נבו ולילך סונין? ומתי תבוא הרינה מצליח הראשונה של הערוץ?

8. תגידו, נראה לכם מקרי שאוחנה, מאמן בארצית ופרשן של האירופית (וגם של העיתון של המדינה) מקבל ראיון כל שבוע?

9. וכיוון שאי אפשר בלי מילה טובה, אז קשה להתעלם מהמתיקות ואהבת האין סוף שנוטפת מאבי מלר. מעתה אמרו, בלשונו הציורית: אבי מלך.

10. כל האמור לעיל בא להצביע על רדידותו של הערוץ ומנהיגו. טנזר לא רואה מילימטר מעבר לקו האופק של השידור הישיר של הספורט. אם לטנזר היה אכפת הוא היה רואה את ההשפעה התרבותית, הקהילתית, הכלכלית, והמוראלית שקיים בספורט. אם היה מכיר טנזר בחשיבותו לפרט ולכלל, את העובדה שדרכו ניתן ללמוד הכל על המקום בו הוא משוחק, הוא היה מפנה תקציבים לתוכניות תחקיר, לכתבות על ספורט שישמשו כראי לנו ולמקום הזה. הוא היה יכול לגרום לנו לראות משחק בין אנשים ולא בין גופיות. אבל מה אכפת לטנזר? הנה דווקא הוא, האמריקאי, עוצם עיניו מהתרבות האמריקאית שפשתה פה בכל פינה ומתעלם לחלוטין מענפי ספורט מעבר לאוקינוס.

11. כל זה בלי שהזכרתי את השערוריה סביב הערוץ פלוס. בערוץ הרגיל תקבלו את הדרבי של רמת גן, ליגה ב' בכדורעף ומירוץ קארטינג ברברס. בחדש תקבלו את הדרבי של לונדון ומעלה. למה? כי טנזר מנותק. מנותק מהמיתון שחונק את צווארו של הציבור, מנותק מהציבור שכבר מואס בעריצים שמוליכים אותו שולל. השארתי את הנושא הזה לסעיף האחרון מפני שאני לא אמור ורוצה לעסוק בסוגיות תקשורתיות חשובות כאלו. אני מכיר לפחות שלושה אנשים שהיו יכולים לעשות זאת טוב ממני, לרוע המזל שלושתם מקבלים צ'קים שמי שחתום עליהם הוא מיילן טנזר.