פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עושים להם בית ספר

      בבית הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב אפילו לא שקלו, בשם הסביבה, להימנע מלבנות משכן חדש

      לבית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב נקרתה הזדמנות פז ליישם את המשנה הסביבתית שהוא מבקש להורות ולהנחיל. בית הספר יחולל מהפכה בגישה לבנייה ירוקה ולסביבה בכלל אם רק ייסוג מכוונותיו להקים לעצמו בניין חדש ויגנוז את תוכנית הבנייה שנבחרה עתה בתחרות תכנון ופורסמה השבוע. במעשה אמיץ מעין זה ייתן בית הספר דוגמה, בשם כל הדברים היפים והטובים שהוא דוגל בהם, בשם השמירה על הסביבה, בשם החיסכון במשאבי כדור הארץ ובסתם משאבים, בשם הקטנת טביעת הרגל האקולוגית ובשם החינוך לאחריות סביבתית - ויעשה היסטוריה. כפי שהדברים נראים כיום, הפיתוי לבנות חזק יותר, והבניין יוקם.

      בנייה, כל בנייה, כרוכה בפגיעה בסביבה, גם אם זוהי בנייה "ירוקה" כפי שבית הספר אמור להיות. התנאי לבנייה חדשה, כפי שהירוקים יודעים היטב, הוא הצורך החיוני בה - תנאי שספק אם הוא מתקיים במקרה הזה. בית הספר עצמו נוסד כבר לפני כשמונה שנים והוא מסתדר לא רע גם בלי בניין משלו, ואף רשם לזכותו לא מעט הישגים, כפי שמסביר האדריכל אריה נשר העומד בראשו ופועל נמרצות להקמת הבניין החדש. זהו בית הספר הראשון והיחיד בתחומו בישראל לתארים מתקדמים ללימודי הסביבה, הוא משלב מחקר אקדמי ועבודה מעשית ומקדם חשיבה סביבתית במגזרים שונים ועוד כהנה וכהנה.

      גם כיום בית הספר אינו חסר בית. הוא שוכן בבניין גילמן בקמפוס האוניברסיטה ברווחה יחסית ובתנאים סבירים. תמיד אפשר לרצות יותר, אבל מכאן ועד בניין חדש הדרך ארוכה. במיוחד כשמדובר בבית ספר ללימודי הסביבה.

      בית הספר חשק בבניין משלו עוד עם ייסודו וכבר ניהל תחרות אדריכלים בינלאומית לתכנונו. הזוכה בתחרות אז היה אדריכל מאוסטרליה שלא בדיוק התחבר לתנאי הסביבה בישראל, ורק מזל היה שהאוניברסיטה נקלעה למשבר כלכלי - בין היתר בשל השקעת יתר בבנייה לא חיונית - והתוכנית הוקפאה. דווקא כיום, עם הפעלתה של תוכנית הבראה לאוניברסיטה, ניתן אור ירוק מחודש לבנייה, עד כמה שזה אירוני.

      מהו חברתי וחינוכי?

      משכנו החדש של בית הספר אמור לעמוד בתקנים הישראלי והאמריקאי לבנייה ירוקה. האדריכל יאשה גרובמן ממשרד אקסלרוד-גרובמן, השותף לזכייה בתחרות התכנון הנוכחית (עם חן אדריכלים וסטודיו גיאוטקטורה של האדריכל יוסי קורי), מסביר כי לצורך קבלת תו תקן ירוק יש למלא אחרי עשרות דרישות, והמתכננים שואפים לעמוד בהן. אלא שאף לא אחת מבין הדרישות שהזכיר גרובמן אינה הדרישה המקדמית לשאול קודם כל מי בכלל צריך את הבניין הזה, אם אי אפשר להסתדר בלעדיו, ואם קיימות אופציות אחרות להתרחבות ושיפור התנאים, כמו למשל ניצול מבנים וחללים קיימים.

      גם בדעת המתכננים לא עלה להציע שלא לבנות, כפי שאומר גרובמן, המתקומם נגד עצם השאלה. "עצם ההצעה שלא לבנות היא פופוליסטית", הוא אומר, "והאטלרנטיבות רק עולות יותר. הצעה כזאת גם פוגעת בטיפוח הפן החינוכי של בית הספר ובהיבט החברתי של הקיימות".

      במונח "חברתי" גרובמן מתכוון כדבריו למפגשים חברתיים בין חוקרים באטריום של הבניין, שיהיה כדבריו פתוח גם לציבור הרחב. הפן החינוכי, כפי שנשר רואה אותו, טמון בעיצובו של הבניין כמעין מעבדה טכנולוגית, ולא פחות מכך "במיקומו האסטרטגי" בראש גבעה מעל נתיבי איילון ובסיכוייו להיהפך לאיקון, כדבריו, "כך ש-300 אלף המכוניות שנוסעות שם יגידו, אה, מה זה הבניין הזה".

      אלו בלי ספק פרשנויות מרחיקות לכת למונחים חברתי וחינוכי, שנדמה שבסך הכל הן לשון מכובסת המחפה על יצר הבנייה והדחף להטביע חותם בכל מחיר. בתחרות לתכנון הבניין התמודדו כ-40 משרדי אדריכלים, מהם משרדים מהמובילים בארץ. נשר מתפעל מההיענות המרשימה. "זה מדהים", הוא אומר, "כי זהו בניין קטן יחסית, ובניין ירוק דורש עבודה רבה יותר מכיוון שאין הרבה ניסיון בתחום. המסקנה היא שהנושא כנראה עלה לסדר היום וכל אדריכל רוצה להיכנס לנישה הסביבתית". ההיענות אכן נאה, אבל זאת לא הסביבה שמעניינת כל כך את הארכיטקטים, אלא הרצון לבנות. והנישה של בנייה ירוקה היא כיום המבטיחה ביותר ועדיין פנויה יחסית.

      אור ירוק לבנייה

      ככלל, התחושה היא שבאופן פרדוקסלי המודעות לבנייה ירוקה ולגורל כדור הארץ לא צימצמה את ממדיה של הבנייה החדשה לצרכים בלתי חיוניים כפי שהיה ראוי שתעשה, אלא אולי אפילו להיפך. נדמה שבחסות הקריטריונים הסביבתיים ותווי התקן הירוקים, הסיכוי של כל מטר רבוע בלתי חיוני להיבנות רק גדל; די בהתחייבות להתקין איזה תא פוטו-וולטאי על הגג או במיחזור כמה טיפות של מי מזגן להשקיית העציץ שבמרפסת כדי לקבל ביתר קלות אור ירוק לבנייה חדשה, ועוד להיחשב לידיד נאמן של כדור הארץ. במהומה נשכחת העובדה שחיסכון של כמה אחוזי אנרגיה בבנייה ירוקה בטל בשישים בהשוואה למאות אחוזים שמתבזבזים עליה מלכתחילה.

      אין בכל אלה כדי להטיף להפסקת מוחלטת של כל בנייה, אלא להציב את האפשרות של לא לבנות כאופק האוטופי של הבנייה הירוקה. בשביל בית הספר ללימודי הסביבה, החלטה שלא לבנות צריכה להיות ברירת המחדל ולא רק האופק האוטופי. אוניברסיטת תל אביב סימנה לעצמה באחרונה מטרה להיהפך ל"קמפוס ירוק", כדבריו של נשר. ביטול תוכנית הבנייה יהיה צעד קטן לאוניברסיטה ולבית הספר ללימודי הסביבה, וצעד גדול לסביבה.