נושאים חמים

צפריר רינת | בכל זאת אפשר לזהם פחות

בחודשים האחרונים הזהיר המשרד להגנת הסביבה כמה פעמים מפני ההשלכות של שינויים אקלימיים על ישראל. הוא חזר והדגיש את הצורך של ישראל לקחת חלק במחויבות הבינלאומית להפחתת פליטות של גזי חממה. כל זאת לקראת כנס עולמי מכריע בעניין, שייערך בעוד שנה בדנמרק.

בינתיים, ישראל לא מפגינה הישגים מרשימים בכל הנוגע למחויבותה בעניין שינויי האקלים. ביוזמת שגרירות צרפת נערך לפני שבועיים בתל אביב כנס, שעסק בהשלכות של שינויי האקלים על ישראל והאזור. נציגים של צרפת והאיחוד האירופי, המדינות שאליהן רוצה ישראל להידמות גם במדיניות הסביבתית, הסבירו כיצד מתכוונות מדינותיהן לעמוד בשני העשורים הקרובים ביעד שאפתני של קיצוץ בפליטת גזי חממה, לעומת רמת הפליטות כיום.

לישראל, לעומת זאת, אין תוכניות להפחתת פליטה של גזי חממה. המיטב שהיא יכולה להגיע אליו - על פי המשרד להגנת הסביבה - הוא רק של הורדה קצב הגידול בכמות גזי החממה שהיא תפלוט לאטמוספירה בעשורים הקרובים. הגידול הצפוי על פי התרחיש של עסקים כרגיל (ללא פעולות נוספות להקטנת הפליטות) הוא 63% בתוך כשני עשורים. לאחר שיינקטו פעולות שונות כמו מעבר לגז טבעי בייצור חשמל, או מניעת פליטות של גז החממה מתאן מאתרי פסולת - יקטן קצב הגידול בשני שלישים.

נציג בכיר של המשרד הסביר בכנס את האילוצים, ובהם מחסור בשטח שבו אפשר להקים מתקנים לאנרגיות מתחדשות, וחוסר יכולת להסתמך על אנרגיה גרעינית, כפי שעושה למשל צרפת. כך לדוגמה, הקמת מתקנים סולאריים שיהיו מסוגלים לייצר חשמל נקי בכמות משמעותית צורכת שטחים גדולים במיוחד.

השר גדעון עזרא, שדיבר בכנס, גילה חוצפה ישראלית, ולא במובן החיובי של המושג. הוא הציע לפעול להגברת המודעות של הפלשתינאים לצורך בהפחתת גזי חממה. כדאי באמת להחליף מלה בעניין עם תושבי רצועת עזה, שצריכת החשמל שלהם מאיימת להטביע את העולם בגזי חממה.

לפני ישראל ניצבים, אכן, מכשולים רבים, המקשים עליה להשיג יעדים מרחיקי לכת של הפחתת גזי חממה, וצריך לומר בכנות, שהשפעתה על ההתחממות העולמית היא מזערית ביותר. אי אפשר, למשל, למלא את הנגב במתקנים סולאריים או לנטוע בו יערות הקולטים גזי חממה, כי אז לא יישאר הרבה מהנגב, האזור האחרון בארץ שבו נותרו מרחבים פתוחים בהיקף משמעותי.

ואולם, למרות קשיים אלה חייבת ישראל להציג גישה המבוססת על שינוי מרחיק לכת בתכנון מגזרים כמו אנרגיה, תחבורה ומים. ייעול צריכת אנרגיה במבנים, חיסכון בביקוש לחשמל ובצריכת המים הביתית, ומעבר לשימוש בתחבורה ציבורית. אלה הם כמה דוגמאות בולטות לשינויים שאפשר לחולל, ובכך להביא להקטנה נוספת של פליטת גזי חממה.

כמובן שצריך להזכיר גם את גידול האוכלוסייה, שישראל מעודדת אותו בכל דרך אפשרית, בלא להתחשב בתוצאות שיש לכך על משאביה הדלים. מדינה דמוקרטית אינה מכתיבה לתושביה את קצב הריבוי, אך היא יכולה להביא לשינוי מגמה בעזרת מגוון אמצעים לתכנון המשפחה, העלאת רמת החינוך וצירוף נשים למעגל עבודה.

ההצדקה לשינוי כולל של המדיניות בכל אותם תחומים אינה רק הצורך בהפחתת הפליטה של גזי חממה. פליטה זו היא השתקפות של כלכלה וחברה שאינן עושות שימוש יעיל וחסכוני במשאבי טבע. שימוש כזה הוא טוב לא רק מפני שהוא יסייע לישראל להתקבל לגופים כמו הארגון לשיתוף פעולה כלכלי של המדינות המתועשות. מדובר בכרח קיומי במדינה שאוכלוסייתה חיה בצפיפות באזור צחיח, אך מנהלת אורח חיים ותרבות צריכה כמו במדינות מפותחות, עשירות ממנה בהרבה. במקום להתגונן ולטעון שהפחתת גזי חממה היא יעד קשה להשגה, על המשרד להגנת הסביבה למכור למשרד האוצר אסטרטגיה המציגה הפחתה כזאת כמדד להתייעלות ולכן כדאית מבחינה כלכלית.