המילון המעודכן לשוק ההון המקומי

תרגום: לאחר חמש שנים של הילולת אשראי, מינופים וכסף זול שניפחו את הרווחים בבורסה, הגיעה הנפילה - והיא הזדמנות מצוינת לחיסול חשבונות. לוועדת בכר שהוציאה את קרנות הנאמנות וקופות הגמל משליטת הבנקים אין שום קשר למפולת הגלובלית או להפסדי המשקיעים, שהרי לבנקים בישראל יש רקורד של הסתבכות בכל שערורייה פיננסית אפשרית. אבל המפולת היא הזדמנות לחגיגה פופוליסטית של בנקאים שנושלו מכוחם או אנשים שאיבדו את הרלוונטיות שלהם בשנים האחרונות.

המציאות הכלכלית: ועדת בכר הצילה את מערכת הבנקאות הישראלית מגורל דומה לזה של רוב הבנקים בארה"ב ובאירופה. הריצה המטורפת אחרי נכסים מסוכנים איפיינה את כל השחקנים בשוק ההון בישראל ובעולם.

בבועת האשראי הקודמת בישראל (1997-2000) הבנקים היו מקור המימון היחיד של הטייקונים הממונפים - כי לא היתה להם תחרות משוק ההון. אלמלא הופרדו הקופות והקרנות מהבנקים - יש סיכוי טוב שכל החוב של הטייקונים ושוק הנדל"ן היה יושב כיום על המאזנים של פועלומי ומאלץ את הממשלה להלאים את הבנקים במהירות.

תרגום: בכל מפולת צריך למצוא אשמים, ורצוי פוליטיקאים. בנימין נתניהו, שרוצה לשמור על הילת "הרפורמטור", לא מגלה כיום לאלה שתוקפים אותו שעם כל הכבוד לרפורמות שהוא ביצע - פתיחת שוק ההון לכספי הפנסיה החלה להתבצע כ-15 שנה לפני שמונה לתפקיד שר האוצר. הרפורמה שהוא ביצע כלל לא נגעה להרכב הנכסים של קופות הגמל וקרנות הנאמנות, אלא רק להפרדתן מהדואופול הבנקאי.

המציאות הכלכלית: עמוק יותר בתוך שוק האג"ח הקונצרני והמניות של הטייקונים שקועים כיום ביטוחי המנהלים - ענף שכלל לא נכלל באותה "ועדת בכר" שיזם נתניהו. מתחילת השנה הם הסבו למבוטחים הפסדים כבדים אף יותר מאלה של קופות הגמל. בניגוד לקופות הגמל, שרובן נזילות ולכן העמיתים יכולים לברוח מהן - מביטוחי המנהלים עדיין אי אפשר לצאת.

תרגום: המפולת בשווקים הגלובליים חשפה את האמת הפשוטה שהיתה ידועה היטב לכל כלכלן ובנקאי, אך לא עניינה איש בימי הגאות: הטייקונים לא סיכנו את כספם שלהם אלא בעיקר את כספי המשקיעים - קרנות הנאמנות, קרנות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וביטוחי המנהלים.

עכשיו רוצים הטייקונים להשלים את המהלך המלא של העברת העושר מההמונים אליהם ולהתנער מהחובות שלהם כלפי החוסכים. את זה הם רוצים לעשות באמצעות "הסדרי חוב" - שהם יופומיזם לתהליך מתוחכם ומתוכנן, שבו הם מאיימים על המשקיעים כי הם חייבים להתפשר כדי שייראו חלק מהכסף.

כל הסדר חובות שבו לא יוותרו אנשי העסקים על חלק ממניותיהם בחברות המנפיקות או על כולן, תכליתו לרושש את המשקיעים כדי לשמור על עושרו של בעל השליטה.

המציאות הכלכלית: אם ייפרץ מחסום הבושה ותיקבע נורמה חדשה, שלפיה איגרות חוב לא צריך לפרוע אלא רק "לארגן" בהסדרי חוב - צפוי גל חסר תקדים של אנשי עסקים שיתנערו מחובותיהם, מה שיביא להפסד מיידי של עשרות מיליארדי שקלים מכספי החוסכים בכל אפיקי ההשקעה העיקריים בשוק ההון.

אל העצבנות הגדולה בשוק איגרות החוב בחודשים האחרונים (ראה גרף מדד התל-בונד) בעקבות המשבר הגלובלי הצטרף בחודש האחרון גם החשש הגובר של המשקיעים מגל "הסדרי חוב", שבמסגרתם הם ייאלצו לוותר על חלק ניכר מהחוב של החברות כלפיהם, לאחר שבעלי השליטה יראו במשבר הזדמנות להתנער מחובות.

אם העיתונות לא תעמוד מדי בוקר על המשמר ותסביר לציבור מה זה באמת "הסדרי חוב" תתפשט במהירות אופנה שבה האנשים העשירים ביותר בישראל - שסיפרו לנו במשך שנים שהם עושים הכל למען "הקהילה" - יתנערו מחובותיהם כדי שיוכלו לשמור על עוצמתם ועושרם לסיבוב הגאות הבא.

תרגום: ההתערבות הנרחבת של הממשלים באירופה ובארה"ב בשווקים יוצרת את מצג השווא כאילו כל שימוש בכספי משלם המסים להצלת בנקאים, מנהלים ואנשי עסקים כושלים הוא לגיטימי. אבל למעשה, בשוק ההון המקומי עדיין לא קיימת הסכנה שריחפה בארה"ב ובמערב - של קריסת כל מערכת הבנקאות ושיתוק שוקי הכספים - ולכן אין צורך בשימוש בכספי משלם המסים.

המציאות הכלכלית: משרד האוצר ורשות ניירות ערך צריכים לנצל את המשבר כדי לנקוט צעדים מהירים, שעד עתה הם נמנעו מהם בגלל לחצם של השחקנים העשירים והחזקים בשוק ההון:

* ניוד מלא ומהיר של כל כספי המשקיעים - גם בביטוחי המנהלים, שם כלואים יותר מ-100 מיליארד שקלים.

* פיקוח מקרוב על היחסים בין הגופים המוסדיים לבין החברות המנפיקות, בעיקר בהקשר של הסדרי החוב שינסו האחרונות "לסגור" עם המוסדיים.

* מתן חלופות רלוונטיות לקופות גמל, קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים לחוסכים שאינם מעוניינים לשלם דמי ניהול יקרים ולהיחשף לסיכונים שלא בשליטתם.

* מעורבות קרובה והסדרה של תופעת "הסדרי החוב", שאם תתפשט עלולה לא רק לגרום נזקים של עשרות מיליארדי שקלים לחוסכים בטווח הקצר אלא גם לערער את אמון המשקיעים בשוק ההון ולחסל בהדרגה את כל שוק המימון החוץ בנקאי - שעל פיתוחו עמלו כל זרועות השלטון הכלכלי והרגולציה ב-20 השנים האחרונות.