מלחמות האהלים של יש"ע ושלום עכשיו

מאת לירון מרוז

הקרב על דעת הקהל סביב התהליך המדיני הגיע לשלב האהלים. במהלך ימי פסגת קמפ דיוויד התמקמו אנשים רבים בשני אהלים, האחד בירושלים והשני בתל אביב להביע מחאה או הזדהות עם מהלכיו של ראש הממשלה.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות מתמלא "אהל השלום" הלבן בכיכר רבין מפה לפה. משלחות של עולים חדשים, נציגים ערבים וסתם עוברי אורח מגיעות להביע הזדהות עם יושבי המקום. יוזם הקמת האוהל הוא יצחק פרנקנטל, שבנו אריק נהרג בשנת 94' על ידי מחבלים מהחמאס. "מטרתנו היא ליצור תמיכה בתהליך השלום", הוא מסביר, "התאחדנו כאן 140 הורים שכולים ישראליים ו- 120 הורים פלסטיניים שבניהם נהרגו, על מנת לשדר 'אנטי פחד' מפני השלום. אנחנו מנסים לדבר לדעת הקהל הישראלית והפלסטינית וגם למנהיגים משני הצדדים, שדווקא אנחנו לא מפחדים ולא מחפשים נקמה, ובסופו של דבר זהו מסר שמחלחל".

חברי הקבוצה מתיישבים במעגל ומדברים בזכות השלום. אחד הנוכחים הערביים מחזיק מיקרופון בעוד שאחר מתרגם כל מילה שנאמרת בערבית, לשפה העברית.

מחמד נג'יב מעזה מדבר על אחווה ושיתוף פעולה וזוכה למחיאות כפיים סוערות. בנו של נג'יב נהרג מירי חיילי צה"ל במהומות הכותל במחסום ארז, כשהיה בן 19. "שלום הכי טוב בשביל הילדים שלנו, במלחמה אף אחד לא יצליח. יותר מ- 50 שנה יש מלחמות". מחמד, מסגר במקצועו, אומר: "אני באתי לכאן כדי לעשות שלום", ומוציא מחולצתו תמונה של בנו שנהרג.

"אנחנו רוצים לשמש גשר וצעקה לאנשים שיוכלו לבוא ולהתחזק, ללמוד ולדבר ולהיות מושפעים", אומר יצחק ספיר ממעלה מכמש ששובת רעב מאז פתיחת פסגת קמפ דיוויד, במחאה על מהלכיו המדיניים של ראש הממשלה.

על הדשא בגן הוורדים בירושלים נפרשו שמשיות לבנות לצד האהל של שובתי הרעב. בצום י"ז בתמוז, היום בו נפלו חומות ירושלים, גודשים עשרות מבקרים את המקום. את השביתה החלו 12 אנשים ועד עתה עלה מספרם ל- 40. השקט והמתינות שמאפיינים את פעולות הימין בגל המחאות הנוכחי, נשמרים גם עתה, ובהקפדה יתרה. לא כל אחד שרוצה יכול להצטרף לשובתים, ורק לאחר שלושה "ימי מבחן" מחליטים אם הוא רשאי להשאר. "חשוב לנו שהשובתים ייצגו חתך של העם בלי התלהמויות מיותרות", מסביר ספיר.

אולם, על אף נסיונם הגדול של הנוכחים לרתום למחאה אזרחים ממגוון הרבדים של העם, נראה שבשלב זה הצלחתם מוגבלת מאוד. לדבריהם, 60 אחוז מבין השובתים הם דתיים ו- 40 חילוניים, אך מבין המבקרים במקום, רובם המכריע של הבנים חובשים כיפות סרוגות ורוב הבנות לובשות חצאיות.

ד"ר רון בריימן, מרצה לכימיה מרמת אביב ודובר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני, מצר על כך שלא מגיעים יותר חילונים. "אין לי הסבר אחר מלבד זה שהקהל הדתי עירני יותר", הוא אומר ובכל זאת מנסה אפשרות אחרת: "אני חושב שהאנטי שיש להתנחלויות נובע מהאנטי דתיות, אנשים חילוניים חוששים לבוא לכאן או להפגנות גדולות כי הם לא רוצים להיות מזוהים עם 'דוסים'".

מטרתם של הנוכחים, לדבריהם, הוא קודם כל לעצור את מהלכיו של ברק, ורק לאחר מכן לתת את הדעת על מציאת פתרון. הם רואים בדרכו של ברק בריחה שלא תוביל לשום מקום. "זה כמו שלהורים יש ילד מסומם", מסביר ספיר, "אז יש להם שתי דרכים להתמודד עם זה: דרך אחת היא לצאת למלחמה על הגמילה שלו, מלחמה שתהיה קשה מאוד אבל בסוף הם ינצחו בה. הדרך השניה היא פשוט לתת לו עוד ועוד מנה רק כדי שיהיה בשקט".