צ'רקסים? שישבתו

אחת מפגישותיו הראשונות של שרון כראש ממשלה היתה עם נציגי המגזר הדרוזי. אחרי חיבוקים, נישוקים וקבלת פנים הוא התפנה לשלב המחמאות: "אתם לא 100 אלף תושבים, אלא 100 אלף שותפים מלאים", הבטיח. כמעט שנה חלפה מאז. השותפים המלאים עברו בינתיים להתגורר בגן הוורדים בירושלים, באוהל מחאה על האוזן הקשבת שהפכה חירשת במשרדי הממשלה.

עשרה ימים הם כבר שם. אל האוהל באים פוליטיקאים ואישי ציבור. חלק באו להזדהות, חלק הבטיחו הבטחות, כמעט כולם מסכימים לתביעות. בפועל, לא קורה כלום. "לסיסמה של ראש הממשלה אין תוכן. הפער בין הישובים היהודים לישובים הדרוזים והצ'רקסים הולך וגדל", אומר ראש הפורום ויו"ר המועצה המקומית סאג'ור, ד"ר זיאד דאהר.

גם שר הפנים, אלי ישי, הודיע כי הוא מכיר בתביעותיהם. הבטיחו להם ישיבה עם מנכ"ל האוצר ומנכ"ל משרד הפנים. גם לפני חודש הבטיחו. מנכ"ל משרד ראש הממשלה הבטיח למצוא פתרון. הם עדיין מחכים.

הגירעון ברשויות הדרוזיות והצ'רקסיות מגיע לכ-160 מיליון שקל. הם סובלים מעומס קשה של הלוואות פיתוח שקיבלו בשנות ה-80, סופגים את קיצוצי התקציב ברשויות, את העלאת שכר העובדים, ובמקביל לא קיבלו שעות פיתוח למרות ההבטחות – מה שגרם רק להעמקת הגירעון. בנוסף, הם מופלים לטענתם באופן שיטתי על ידי הממסד בקבלת כספי מדינה, והפערים בתקציבים בינם לבין הרשויות היהודיות מגיע לעיתים ל-40 אחוז. בנוסף, מאז תחילת השנה גדל מספר המובטלים בישובים הדרוזים והצ'רקסים בכאלף איש, רובם נשים.

"אנחנו משרתים ביחד בצה"ל, אז נקשרנו גם חברתית ומוניציפלית", אומר ד"ר דאהר על החיבור בין הדרוזים לצ'רקסים. אפילו מי שרואה בשירות הצבאי קריטריון להשוואת תנאים ולקבלת זכויות, יתקשה להסביר את האפליה. "כאזרחים אנחנו נותנים את כל מה שאזרח יכול לתת, אנחנו ממלאים אחר כל החובות, אבל טרם קיבלנו את כל הזכויות", אומר דאהר.

אם הדרוזים הם מיעוט, הרי שהצ'רקסים הם "המיעוט שבמיעוט" כדברי שוגן פשמאף, יו"ר המועצה המקומית כפר כמה. 4,000 מבני העדה בלבד חיים ב-130 השנים האחרונות בישראל. הם באו לכאן מסיבות פוליטיות, ונשארו מסיבות אחרות. בתחילת המאה, החליטו ותיקי העדה לקשור את גורלם בגורל התושבים החדשים שבאו מאירופה – היהודים. הם אפילו חברו לשומר הצעיר.

הדרך לצה"ל היתה קצרה, אל הקונצנזוס הישראלי הרבה פחות. בצאתם מהבקו"ם חוזרים הצעירים הצ'רקסים לכפרים ולבעיות הכלכליות. עם גסיסתו של ענף החקלאות גסס גם מקור הפרנסה העיקרי. "בסקאלה מאחת עד עשר מבחינה סוציו אקונומית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דירגה אותנו כ-4. לשם השוואה כפר תבור הסמוך קיבל דרגה 10", אומר פשמאף. ילדי שני הישובים, אגב, לומדים באותו תיכון.

בני העדה כמעט ואינם מתחתנים עם זרים, עניין של הרגל ומסורת. "יש רק יהודיה אחת שהצ'תרקסה", אומר פשמאף. ההרגל החברתי גובה קורבנות. לא מעט רווקות צ'רקסיות נותרות ללא חתן, בשל מחסור בגברים פנויים. לאחרונה, 'יובאו' גברים מקהילות צ'רקסיות בסוריה, ירדן וארה"ב. גם העלייה מהקווקז הוסיפה מספק מצומצם של חברים לקהילה.

הנורמה להישאר בבית ההורים, כמו בקרב יהודים, אינה מקובלת. צעיר צ'רקסי ישאף להקים בית חדש ליד הוריו. עניין של 200 אלף דולר . כשאין עבודה, זו משימה בלתי אפשרית. זו בעיה שעשויה למנוע ממנו גם להקים משפחה.

הצ'קרסים דוברים 4-5 שפות. כל כובש הותיר להם מזכרת: טורקית, אנגלית, ערבית, עברית וצ'רקסית, שמתנוונת בשנים האחרונות. "ככה זה אם אין בן יהודה", אומרים הצ'רקסים. הילדים לומדים ארבע שפות בבית הספר. "זה לא לגמרי טוב", אומר פשמאף. "הם דוברים ארבע שפות, אבל אף לא ברמת שפת אם". בימים אלו, עומלים ברשות המקומית על שינוי תוכניות הלימוד בתקווה לפטור גם את הבעיה הזו. שוב, עניין של תקציב.