כמעט שנה חלפה מאז החלו אסירים בטורקיה בשביתת רעב במחאה על תנאי הכליאה שלהם. מספר קורבנות השביתה ממשיך לעלות בהתמדה, והיום, יומיים לפני יום השנה הראשון לתחילת השביתה, מת האסיר ה-41. למרות שמניין המתים מרעב אף עולה על מספר האסירים הקתולים ששבתו רעב באירלנד בשנות ה-80', העולם נותר אדיש.
כמו בשביתת הרעב האירית שהדהימה את העולם בשנת 81', גם האסירים הטורקים מוחים נגד הרפורמה בבתי הכלא הטורקיים שלטענתם, מערערת את מעמדם כאסירים פוליטים. השביתה החלה באוקטובר 2000, בעקבות החלטת הרשויות להעביר אסירים חברי ארגוני שמאל קיצוניים לבתי כלא חדשים, בהם הם מוחזקים בתאים קטנים, בניגוד לחללים הגדולים והמשותפים בהם הוחזקו קודם לכן. לטענת האסירים, מטרת השינויים היא להפריד ביניהם, ובכך להפוך אותם לפגיעים יותר.
בנוסף ל-41 ההרוגים בשביתת הרעב, נהרגו בדצמבר שעבר 30 אסירים ושני סוהרים, במהומות בבתי כלא ברחבי המדינה. לטענת האגודה הטורקית לזכויות האדם, 200 אסירים עדיין שובתים רעב בבתי הכלא, ו-300 שובתי רעב נוספים מאושפזים בבתי החולים לאחר ששוחררו בשל מצבם הבריאותי. כ-25 בני אדם נוספים, מרביתם קרובי משפחה של האסירים, שובתים שביתת רעב לשם הזדהות, מחוץ לבתי הכלא.
שר המשפטים הטורקי, חיקמת סאמי טורק, הודיע כי הרפורמה בתי הכלא תימשך ללא שינוי. "הבחירה היחידה שיש לנו היא בין מוות במאבק באמצעות שביתת רעב, או מוות בעינויים, כך שאנחנו מוכנים", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית עומר ברבר, אסיר בן 26 ששוחרר לאחרונה בשל מצבו הבריאותי, לאחר 125 ימי צום. גורמי הבריאות במדינה חלוקים בדעותיהם, האם יש להם זכות להתערב ולמנוע משובתי הרעב למות.
האסירים הטורקים ייכנסו לספר השיאים - והעולם אדיש
18.10.2001 / 18:03