דומה שהקיץ חל פיחות נוסף במעמדה הרעוע ממילא של הליגה הישראלית. עדות לכך מספק מעקב אחר הדברים שדייויד בלאט אמר בראיונות או בתגובות שהעניק לתקשורת במהלך החודשים האחרונים. למעשה, על מצבה העגום של הליגה אפשר ללמוד ממה שבלאט לא אמר: הוא פשוט לא דיבר עליה.
במשך שנים, נקודת ההתייחסות הרשמית של מאמני ואנשי מכבי תל אביב בשלבי טרום העונה היתה הליגה הישראלית. כשנדרשו אל ההרכב החדש, כשדיברו על הציפיות מהעונה שבפתח, כשבנו את ההרכב - תמיד הליגה עמדה, לפחות מהפה ולחוץ, בראש מעייניהם. כינו אותה "הלחם והחמאה". המטרה המוצהרת היתה זכייה בדאבל המקומי, וכל השאר בונוס. לא עוד.
מרגע שהתמנה למאמן, דייויד בלאט - ככל שהצלחתי לעקוב - לא התייחס ולו במלה לליגה המקומית. הוא דיבר על התאמת ההרכב המתוגבר לליגה האירופית, על השיפור ברמת היריבות לעומת העונה שעברה, הציפיות הגבוהות, ההכנות. הליגה הישראלית? יוק. אוויר. כמו שעת הכושר הגופני באוניברסיטה, זו שכל סטודנט צריך להירשם אליה כדי לצאת ידי חובתו, אבל איש לא מתייחס אליה ברצינות.
בדברים האלה לא טמונה טענה כלפי בלאט: כמו שההרכב של מכבי נראה, וכמו שהעניינים מתנהלים בינתיים במדינת איגוד הכדורסל, אין לו סיבה לטפח חרדה מהקשיים הצפויים לו בליגה המקומית. בלאט אחראי לשינוי בקוד הפוליטיקלי קורקט של אנשי מכבי: בעבר הם חשבו אירופה אבל דיברו ישראל, הוא אפילו לא טורח להיות מנומס. לכאורה השינוי הוא רק בשיח, אבל כשהפוליטיקלי קורקט משתנה סימן שגם במציאות משהו קרה, ולא לטובה.
עניין של חצי שעה
כמה הערות, רגע לפני בוא האושפיזין וצאתה של העונה לדרך:
1. תומר שטיינהאור לא מצא קבוצה במשך קיץ שלם; קונסטנטין פופה חתם בלב השרון מהליגה השנייה. יכול להיות שהכדורסל הישראלי סובל מעודף גבוהים מוכשרים ולא ידענו מזה?
2. במחזור הפתיחה של הליגה האיטלקית ניצחה בנטון טרוויזו את רוזטו, קבוצתו לשעבר של גיא גודס, 74:119; הגדילה לעשות רומא, שתפרה את רג'יו קלבריה 48:114. ולתומנו חשבנו שתוצאות בנוסח בית"ר רמת גן יש רק בישראל.
3. אל תחמיצו את הפרסומת לכדורים נגד כאב ראש בכיכובו של אייל הורן, האיש בעל הפדחת הרחבה במזרח התיכון שמסוגל להקפיץ עליה כדורים עד צאת הנשמה. מזמן היה ברור שהורן עלה על המסלול הנכון: קודם עבודה בחברת חשמל, אחר כך הופעת ראווה באולסטאר האן.בי.איי, ולבסוף פסגת התהילה - פרסומת בערוץ 2.
4. במדור הספורט של המקומון "זמן השרון" עוקבים בעניין אחרי חיי האהבה של כוכבי הכדורסל הצעירים מהאזור. בגיליון האחרון דיווחו שם שיניב גרין מצא אהבה חדשה, קארין, שאף טרחה לשתף את הקוראים בכינויי החיבה שלהם: "פתאום הוא התחיל לקרוא לעצמו 'בוביקי', ואחר כך הוא התחיל לקרוא לי 'בוביקה'". אורי יצחקי, לעומת זאת, דיווח לעיתון שנפרד זה מכבר מבת זוגו, אבל מיד הוסיף בצניעות: "תן לי חצי שעה ואני מארגן מישהי אחרת".
5. אין לי כל עניין בשיט, ומעולם לא עקבתי בשקדנות אחרי הקריירה המרשימה של שני קדמי, אבל הודעת הפרישה שלה השבוע היתה רגע מרגש. כולם ציפו ממנה להקדיש את השנים הבאות להסתערות על מדליה באתונה, אבל היה לה מספיק אומץ כדי לבחור בדרך אחרת - כזו שהיא באמת רוצה ללכת בה. היא חולמת, כך אמרה, לפתוח קונדיטוריה. לא נותר אלא לאחל לה חיים מתוקים.