"'מי רוצה להיות מיליונר' היא תוכנית חינוכית להפליא. הצופה גם לומד קצת ידע כללי וגם מקבל את המסר שמשתלם להיות תלמיד טוב בבית הספר. מה יותר חינוכי מזה?". דברים אלה אומר - לא, לא יורם ארבל - אלא דווקא ד"ר אמיר חצרוני מהחוג לתקשורת של אוניברסיטת ת"א, שסיים מחקר מעמיק על תוכנו של השעשועון הפופולרי.
חצרוני ניסה להבין במחקרו מדוע מוטחת ביקורת קשה על השעשועון, ולא על סדרות קומיות או דרמטיות פופולריות, דוגמת "אלי מקביל" או "זינזאנה". מבקרי טלוויזיה ותרבות טענו, מאז החל שידור השעשועון שזכה להצלחה פנומלית בכל ארץ בה שודר, כי התוכנית עוסקת בזוטות, מעודדת ידע פסיבי ומעבירה תפיסה לפיה שעשעון טלוויזיה הוא הפתרון לבעיות כלכליות.
במחקר חילק חצרוני את השאלות לפי נושאיהן. הוא גילה כי מספר השאלות בנושאים קלים - ספורט, בידור - זהה למספר השאלות על נושאים "כבדים", כמדע, היסטוריה ותרבות גבוהה. אולם רוב השאלות בשלבים הגבוהים יותר בתוכנית הן על הנושאים ה"כבדים". המסר העולה מכך לטענתו: משתלם להיות תלמיד טוב ולשנן ידע הסטורי ומדעי. חצרוני מתפלא, לכן, מדוע סדרות כ"סיינפלד" או "בת-ים ניו יורק" זוכות לביקורות אוהדות כשהן "בוודאי לא מעבירות ידע או מסר חינוכי כלשהו", ואילו "מיליונר" מושמצת כל כך.
אגב, חצרוני עצמו ניסה להתקבל לתכנית - אך נפל בשלב המיונים המוקדמים. "להיות מרצה באוניברסיטה כנראה לא מספיק בשביל להיות מיליונר", אמר.
אל תפספס
fdhgdfכעגעגכעגכגעגכעגכעגכעגכע