"דו יו פיל דה וייב?", שאל אקי אבני את מדינת ישראל, ומיד נידב לנו את המידע הבא: "או יה, איי קאן פיל דה וייב!". הוא שאל את זה, וגם ענה, עוד פעמים רבות במהלך הערב שהוא הנחה, ערב שרק במקרה היה טקס בחירת נערת השנה לשנת 2001. אם הייתי ממצמצת הייתי מפספסת את מהות התכנית וודאי מסיקה שמדובר בשידור ישיר מאיזה פסטיבל-שנטיפי-באיביזה-עם-שפריץ-של-חריסה.
מה לא היה שם בערב המשוגע הזה? באמת שהיה מכל טוב, רק הנערות האלה שמתמודדות על התואר, הולכות ומצטמקות משנה לשנה - הן במימדיהן והן בנוכחותן - עד שלא נשאר מהן כלום. אני זוכרת ימים בהם כל נערה ב"נערת השנה" היתה חתיכת נערה, מין נערה כזאת זקופה וגאה עם נוכחות וביטחון, עם חמוקיים ופאסון, כל כך נערה שהיא ממש אשה. פעם היית צריך להיות שלי גפני בשביל להיות נערת השנה או מינימום מיה שפירר, שזה בכלל לא פשוט.
אני לא אומרת חס וחלילה שהנערות שהתמודדו השנה על התואר הן פחות יפות או מוכשרות מהנערות ההן, אני חייבת להודות שפשוט לא הספקתי לראות. אקי אבני, המנחה הבלתי נלאה, צעק מאוד חזק אז שמעתי את השמות שלהן ומכך הסקתי שרובן רוסיות, אבל מרוב עומס על העיניים, שכל שאר האלמנטים במופע הבלהות הזה היו אחראים עליו, לא ראיתי כלום. היתה אחת ג'ינג'ית, נדמה לי. דווקא היתה על הכיפאק, אבל מגף הפרווה של דנה אינטרנשיונל בדיוק הסתיר לי אותה.
נשאלת השאלה, אם טקס בחירת נערת השנה לא התמקד במתמודדות, במה הוא כן התמקד? כמו שאקי אבני טרח להסביר, הוא התמקד בוייב. ומהו אותו וייב מסתורי שהוא הזכיר ללא הפסק, אם לא הפנטזיה הבליינית החולנית של מדינת ישראל. נראה שמפיקי האירוע ישבו בישיבת הפקה ואמרו לעצמם, תוך כדי סיעור המוחות, "המצב קשה, המציאות בזבל, אז למה שלא נעשה באמת שמח לערב אחד?".
נשמע הגיוני. הבעיה היא שהם מכירים מינימום עשרים צורות של לעשות שמח. אבל בעצם זה לא בעיה, כי לכולן יש מכנה משותף אחד: אלמנט הלעשות שמח. עם הרעיון הזה הם התגלגלו הלאה, והתוצאה היתה ערב שכולו קרנבל, מכל הסוגים ומכל המינים. היו דוגמנים ודוגמניות שהם אח ואחות (כמו שירלי וששי בוגנים, עדי ואדם נוימן וגם גיא אדלר ששאל את אחותו: "תגידי איזבל, יו קאן רינג מאי בל?"), מחרוזות שירי סבנטיז ברמיקסים עכשוויים, די.ג'יי צ'ופי המלך, אקי אבני בפיאת אפרו עשויה מנוצות, דנה אינטרנשיונל במיטב להיטיה, מעגל הורה שמתגבש לצלילי מוזיקת העולם של גאיה, קצת היפ הופ בחסות סאבלימינל, רקדניות בתלבושת קיילי מינו מהקליפ האחרון, מפלצת אנושית שעשויה כולה מכדור מראות, נסים סרוסי בגירסת דאנס ל"אשליות", שלומי סרנגה בצלילי יוון, מסכות, תלבושות, הצופר של האומן מצפצף ברקע, אקי אבני צועק מקדימה, קקטוסים מלייטקס קופצים בצדדים, פסל אימתני מאיים ממעל. אקלקטי זה לא מילה, אקלקטי זה אפילו לא הברה.
בסוף נערה אחת גם לקחה את התואר הביתה וזכתה בכל מיני פרסים יקרי ערך. הערב הזה היה כל כך פסיכי שבכלל לא היה נראה לי מוזר שאחד הפרסים שהיא קיבלה הוא קרקע חקלאית פרטית במושבה כנרת.
דו יו פיל דה וייב?
11.9.2001 / 11:43