הכוח להקשיב

הפיגוע המגונה שאירע אמש היה ככל הנראה נקודת שבר בין ערבים ויהודים בישראל. למרות המחלוקות הרבות והשינאה הקיימת, לצערי, את כולנו מאחד דבר אחד. לכולנו, יהודים וערבים, ברור שהאלימות מהנהר ועד הים בין שני העמים גורמת לשפיכות דמים משני הצדדים ולסבל רב. כל עוד האלימות ההדדית נמשכת לא יהיה ביטחון, לא יהיה שלום ולא תהיה יציבות.

זאת עובדה שכולנו מכירים בה.

כל מנהיגי המגזר הערבי, ואני כמובן ביניהם, גינו את המעשה שהיה בנהריה וכולנו מגנים בתוקף כל גילוי אלימות. אבל לצערי, כולנו יודעים שהגינוי הזה לא יפתור את בעיית האלימות. הפיתרון היחידי שמסוגל להוציא אותנו ממעגל הדמים, הוא החלטה אמיצה לסיים את הכיבוש ואווירת האיבה שמרחפת מעל ראשינו. אנחנו נישאר חיילים נאמנים בחיל השלום והדו קיום אפילו אם ינטשו אותו חלק מהמיואשים משני הצדדים.

אני כותב דברים אלו בתחושה קשה של כישלון, כי בינתיים נכשלנו, ואני מתכוון לרוב השפוי בשני העמים בארץ הזו. נכשלנו בכך שאיפשרנו לקולם של המטורפים, ולקול הפצצות, להישמע רם וברור, ואת קולנו לא השמענו. אני רוצה לפנות מכאן אל חברי לישיבה בארץ הזאת, ואל כל אחד מקוראי שורות אלו, ולבקש, או ממש להתחנן, על חיי כולנו: אל תיכנעו לפחד, לייאוש ולסטריאוטיפים. עכשיו, בדקה ה- 90, אנחנו חייבים להבין שעלינו ללמוד ולהקשיב לצד השני. לא רק לאלו בו שמדברים בצרחות ופיצוצים, אלא גם למי שמדבר בשקט ואומר מילים אמיתיות של מצוקה וייאוש. המפתח לפיתרון הסיכסוך היה – ויישאר – היכולת להקשיב.

כחבר התנועה האיסלאמית, אני יודע שאכן קיימת תופעה של מתן אישור דתי לפיגועי ההתאבדות הבלתי מוסריים מרוב השייחים בעולם הערבי והאיסלאמי. אותם שייחים, המתירים את פיגועי ההתאבדות, עושים זאת בנימוק כי ממילא הפלסטיני מת בשל היותו נתון לכיבוש, וכלל לא משנה אם הוא בביתו או בכל מקום אחר. לפי ההיגיון הזה, אם בכל מיקרה נגזר עליו למות, עדיף להיאבק בכיבוש אפילו תוך סיכון החיים. ישנם גם שייחים, והם מיעוט, האוסרים את המעשים האלה כי הם מאמינים שיש סיכוי לשלום ודו קיום בדיוק כמו הסיכוי למלחמה, וכל עוד קיים סיכוי לשתי האלטרנטיבות, אסור להתאבד.

את פסק ההלכה המעניק הכשר דתי לפיגועי ההתאבדות אפשר למחוק רק על ידי "פסק הלכה" נגדי. כאשר תקום בישראל ממשלה שתהיה אמיצה מספיק כדי לאמר לפלסטינים: "אנחנו חוזרים לגבולות 67'. אתם תישארו במדינתכם העצמאית ואנחנו במדינתנו העצמאית, ונקיים יחסי שלום ודו קיום ושכנות טובה כמו בני תרבות". ללא פסיקה כזו מצד ממשלת ישראל, אין לצערי סיכוי לנצח את האלימות המשתוללת בין הישראלים לפלסטינים.


* הכותב הינו יו"ר פורום ראשי הרשויות הערביות במשולש וראש המועצה המקומית כפר קאסם מטעם התנועה האיסלאמית.