אתה שובב, הם ליצנים

מאת: איתן אדוארדס, העיר

אם היה צדק בעולם (או לפחות ברשימת שוברי הקופות של הקיץ באמריקה), "קרייזי/ביוטיפול" (או "את מטורפת, אתה חתיך", כפי שליצני ההפצה הישראלים היו רוצים שנקרא לו) היה צריך להיות סרט מצליח ואהוב. אבל בין קופים מגודלים ובני נוער מאוננים עם דבק מגע, קשה היה לסרט הקטן והמשוחק להפליא הזה למצוא מקום. אפילו עוד לפני שיצא לעולם עבר "קרייזי/ביוטיפול" התעללות: סצינות שלמות הורדו, כל סימן קל לפרובוקציה רוסן ונעלם ממנו כל אלמנט עלילתי שהיה עשוי לגרום לסרט לזכות בסיווג R, שהיה מונע ממנו את קהל היעד התיכוניסטי שאליו כיוונו מפיקיו (ושממילא לא הגיע). התוצאה: סרט נעורים שמנסה להיות בוגר ורציני, אבל אי אפשר ממש לראות את זה, רק להסיק. למרות כל אלה צריך לתת לסרט הזה צ'אנס, בעיקר בגלל סיבה אחת. קוראים לה קירסטן דאנסט.
כמי שהפליאה לשחק בתור לוקס ב"חמש נערות יפות" ויצאה מנצחת מ"מעודדות צמודות", דאנסט הולכת ותופסת מקום כשחקנית מדהימה, כזו שלא רק נראית נפלא עם חולצות בטן קליפורניות (ויש הרבה כאלה בסרט) אלא גם כמי שמקרינה אמינות ורגישות נדירות, בעיקר בגזרת השחקניות שאמורות לגלם בנות 17. הסרט מסופר בקולה, וכבר בתחילתו היא מצהירה "אני בת 17 ואני אמורה לאבד שליטה."

הסרט, שמעיד על עצמו כסרט נעורים, נראה קצת כמו "רומיאו ויוליה" בגירסה מודרנית. ניקול (דאנסט) היא נערה לבנה מבית עשיר, בתו של איש קונגרס, הפוגשת את קרלוס (ג'יי הרננדז הלא מוכר בהופעה מדהימה), נער לטיני מאחד הרובעים היותר עניים של לוס אנג'לס, הנאלץ לנסוע שעתיים מדי יום כדי להגיע לבית ספר טוב יותר. הם נפגשים על חוף הים (הוא מסתובב עם חברים והיא נמצאת שם במסגרת עבודות שירות, כעונש על עבירה שלא מוזכרת בסרט) ומשם מתפתח רומן שנוגע בכל אותם עניינים שמעסיקים בני נוער בארצות הברית: הבדלים בין מעמדות, כסף, סקס, סמים ויחסים עם ההורים. אבל יותר מהכל, הסרט מצליח לשרטט רומן אמין ומרגש שלא נופל במהמורות של סרט נעורים בנאלי.

ניקול היא "ילדה בעייתית", כמו שאביה ואמה החורגת ודאי היו אומרים, עם בעיית התמכרות (חוץ מבירות ורמיזות לסמים לא תמצאו כאן שום איזכור לכל אלה) ונטייה להרס עצמי. הפגישה שלה עם קרלוס מביאה אותה לראשונה למקום שבו היא מוצאת את עצמה, אבל מהר מאוד היא מרגישה בהבדלים ביניהם ומתפתח משבר (בטוויסט מעניין, התסריטאים בנו סיטואציה שבה היא זו שמרגישה "אחרת": היא מגיעה למסיבה שבה היא הלבנה היחידה וקרלוס מחוזר על ידי נערה לטינית). מאוחר יותר אביה מבקש מקרלוס לעזוב אותה לא בגלל דאגתו לבתו, אלא בגלל שזו תפריע דווקא לקריירה וללימודים שלו. בעקבות המשבר היא בורחת מהבית, משתכרת, נתפסת ומועברת למוסד.

כל זה נשמע לכאורה בנאלי, אבל הודות למשחק הכובש, לדיאלוגים האינטליגנטיים ולפסקול הלטינו-אמריקאי המשובח נפרש דיוקן אותנטי של בני נוער באמריקה ושל סיפור אהבה קטן ויפה.