וואלה! בדרך לסופרבול

מאת רחביה ברמן

גרין ביי פאקרס

מאזן אשתקד: 7:9, מקום שלישי בבית.

מי חדש: כמה אנשים. שווים אזכור: ג'ים פלאניגן (תאקל הגנתי); טוני דרדן (מגן פינה); דאג פידרסן ובילי ג'ו טוליבר (קווטרבקים);, ג'מאל ריינולדס (קיצוני הגנתי, רוקי).

מי נטש: גארי ברי (סייפטי); סקוט קארי ורוס ורבה (תאקלים התקפיים); מאט האסלבק (קווטרבק); מייק מורטון ובריאן ויליאמס (ליינבקרים).

הגרין ביי פאקרס (שנקראים כך על שם חברת האריזה של הבעלים המקורי) היא קבוצה ייחודית בספורט העולמי. היא שייכת לקהילה שבקרבה היא שוכנת – לכ-110 אלף בעלי מניות. בעלי המניות הללו אינם מקבלים דיבידנדים, אבל הם מקבלים כרטיסים עונתיים שעוברים בירושה כנכסי משפחה רבי ערך, והם מקבלים את הזכות לבחור את הדירקטורים שמנהלים את המועדון. הגוף יוצא הדופן הזה זכה בחמש אליפויות NFL בשנות השישים, ביניהן שני משחקי הסופרבול הראשונים ב-67' ו-68', שהקנו להם את הכינוי "עיר התואר" (Titletown). מאז היה יובש ממושך שנשבר בסוף עונת 96'. זה קרה בזכות קווטרבק נפלא בשם ברט פארב, תופס נפלא בשם רוברט ברוקס, והגנה אדירה בראשות רג'י וייט, המחזיק בשיא הפלות הקווטרבק בכל הזמנים. עונה לאחר מכן חזרו הפאקרס למשחק הגדול והפסידו רק בתום מאבק איתנים מול הדנבר ברונקוס. מאז נחלשה הקבוצה במידה משמעותית. וייט פרש, חזר כדי לשחק עונה אחת בקרוליינה ופרש שוב. ברוקס פרש, דורסי לוונס היה פצוע במשך חלק ניכר מאז שחלף מאז, וגם ברט פארב התבגר, אם כי כשהוא בריא הוא עדיין אחד הקווטרבקים המעולים בליגה. אז אומרים שהשנה הוא בריא לגמרי, לראשונה מזה יותר משנה, ובגרין ביי צומחים כמה תופסים מעניינים שינסו יחד עם אנטוניו פרימן הוותיק והמצוין למלא את החלל שהותיר ברוקס.

גם ההגנה זכתה לחיזוק בדמותו של הקיצוני ההגנתי הצעיר ג'מאל ריינולדס, שנלקח בדראפט האחרון. לפאקרס יש תקוות ורודות לגביו, אבל ספק אם ייצא ממנו הוייט הבא. סך הכל, צפוי שיפור בקבוצה הייחודית מהעיר הקטנה ביותר בספורט המקצועני, אבל בבית אחד עם מינסוטה וטאמפה ביי ספק אם זה יספיק לפלייאוף.

תחזית: 7:9, אולי 6:10, מקום שלישי בבית.

מאזן אשתקד: 7:9, מקום רביעי בבית.

מי חדש: רוברט ביילי וטוד לייט (מגיני פינה); ג'ון ווריג ופיט מיטצ'ל (טייט אנדים); אמפ לי (רץ אחורי); ג'ים הרבאו (קווטרבק); ברנדן סטאי וטוני סמפל (גארדים); לארי פוסטר (תופס).

מי נטש: קווין אייברמס (מגן פינה); מייק קומפטון (תאקל התקפי); ג'ף הארטינגס (סנטר).

לפני עונת 1999 הדהים בארי סאנדרס את עולם הפוטבול כשהודיע על פרישה. הרץ האחורי המהולל, שרבים רואים בו את הטוב בהיסטוריה, החליט שהדטרויט ליונס לא הולכים לשום מקום, ושנמאס לו. אין חולק על כישרונו המדהים ותפוקתו הכבירה של סאנדרס – המדורג שני בכל הזמנים במספר היארדים על הקרקע, שהושגו בהרבה פחות עונות מאשר המוביל וולטר פייטון – אבל יש הטוענים שהעובדה שהוא כפה על הקבוצה לבסס את ההתקפה עליו הזיקה למרות כל ההישגים, כולל אחת מארבע עונות יחידות בהיסטוריה של 2,000 יארד על הקרקע.

בכל מקרה, מאז פרישתו של בארי מחפשים הליונס את זהותם. העונה הובא מאמן חדש, מרטי מורנינווג, שהחליט להשתיל בקבוצה את שיטת ההתקפה של החוף המערבי, המבוססת על מסירות קצרות, אלכסוניות ומדויקות שפותחות את המגרש. ככל שניתן להתרשם ממשחקי טרום-העונה, ההשתלה לא עוברת באופן חלק. הקווטרבק סקוט מיטצ'ל עזב את הקבוצה בפגרה והותיר את צ'ארלי באץ' כמנהיג הבלתי מעורער, אבל הסנטר המצוין ג'ף הארטינגס עזב ונותר רק לראות אם התוספות החדשות לקו ההתקפה יחפו על היעדרו. התופס הוותיק הרמן מור נפצע ויחמיץ את תחילת העונה, וייקח זמן עד שדטרויט תתרגל להתקפת החוף המערבי ותפיק ממנו תועלת. גם ההגנה של דטרויט לא מפחידה אף אחד, ובקיצור זו תהיה עונה של תרגולת וגיבוש לאריות, שייאלצו להתבונן מלמטה ברוב הקבוצות האחרות בבית, אם לא בכולן.

תחזית: 8:8, במקרה הרע 9:7. מקום רביעי או אחרון בבית.

מאזן אשתקד: 6:10, מקום שני בבית.

מי חדש: בראד ג'ונסון ובריאן ליף (קווטרבקים); סימאון רייס (קיצוני הגנתי); ג'וד וואדי ורון וורנר (ליינבקרים).

מי נטש: צ'ידי אהנטו (קיצוני הגנתי); דיימיאן רובינסון (סייפטי); פטריק הייפ (טייט אנד); טיוקה ג'קסון (תאקל הגנתי);פרנק מידלטון (גארד); ג'ף גוץ' (ליינבקר).

טאמפה ביי היא קבוצה חדשה יחסית. היא הצטרפה לליגה בשנות השבעים ובמשך שנים רבות הייתה שק החבטות של הליגה והבדחנים. בשנים האחרונות, בהנהגתו של המאמן טוני דאנג'י, הפכו הבאקנירס לכוח הגנתי מאיים ולמועמדת לגיטימית לזכייה בתואר. לפני שנתיים הגיעו הבאקס לגמר ה-NFC, וגם החזיקו את ההתקפה המפוארת של סט. לואיס על 11 נקודות, אבל השיגו בעצמם רק 6 וראו את הסופרבול רק מהבית. אשתקד חלה הידרדרות מסוימת בטאמפה ביי. הם פתחו רע, סיימו במאזן בינוני יחסית והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הרכש הנוצץ קישון ג'ונסון לא ממש עזר, והקווטרבק הצעיר שון קינג בזבז את ההזדמנות שקיבל.

השנה החליטו הבאקנירס לעשות משהו כדי לעבור את שלב הכמעט. הם חיזקו את ההגנה בקיצוני ההגנתי הנפלא סימאון רייס, ונותר רק לראות אם זה יחפה על היעדרם של צ'ידי אהנטו, טיוקה ג'קסון ודיימיאן רובינסון. רייס יהווה תוספת עצומה ללחץ על הקווטרבקים היריבים, אבל יכולתו בהגנה נגד הריצה מוטלת בספק. בנוסף, פציעות לכמה מחליפי מפתח מותירות את הסגל דק בכמה עמדות.

בהתקפה החליטו הבאקס שטיפוח קווטרבק צעיר וריצה לסופרבול לא הולכים יחד, והביאו את בראד ג'ונסון הוותיק. ג'ונסון יצטרך להוכיח פעם אחת ולתמיד אם יש לו את מה שדרוש כדי לקחת קבוצה כל הדרך. הוא לא הצליח בכך עד היום. בתור הימור צדדי החתימה טאמפה את הכישלון המפואר ריאן ליף, שנבחר שני בדראפט ומאז הוציא לעצמו שם רע מחוץ למגרש ושם גרוע עוד יותר עליו. האם ווריק דאן הוא רץ פותח של קבוצת אליפות? האם תוכנית ההתקפה השמרנית של טאמפה ביי תכלול מספיק מסירות כדי להשאיר גם את קישון וגם את ז'אקווז גרין מאושרים? האם ההגנה תחזור למה שהייתה לפני שנתיים ושלוש? אם התשובה לכל אלה היא כן, טאמפה ביי תגיע לפחות לגמר ה-NFC. אם לא, טוני דאנג'י הולך הביתה וקישון ג'ונסון ימצא את עצמו בקבוצה חדשה.

תחזית: 5:11, מקום ראשון או שני בבית.