כשהאמנות פוגשת את המדע

כשפיט סמפארס ופטריק ראפטר יעלו לשחק בשמינית הגמר של הפלאשינג מדו,הם ישחקו על מגרש שעבודת ההכנה עליו היא שעטנז מתוחכם בין אומנות למדע. ובין אם זה המגרש המרכזי או המגרש ה-45 בפלאשינג מדו, כולם מקבלים מדי שנה את אותו טיפול מסור.

במאי כל שנה, מתחילה עבודת ההכנה על ארבעים וחמישה המגרשים של ה"USTA" (התאחדות הטניס האמריקאית) בפלאשינג מדו. הדבר הראשון שנבדק הוא תקינות המגרשים ונזקי בלאי שנגרמו מהחורף הניו יורקי הקשה. לאחר הסקירה של המשטחים מתחילה העבודה האמיתית

בכל שנה מצופים 45 המגרשים מחדש, תהליך הדורש ציפוי של חמש שכבות שונות. שלושה חודשים לפני שמיטב הטניסאים מתארחים במתקנים, המגרשים מאוכלסים במריצות מלאות מלט ומגבי גומי, ועובדי התחזוקה של הטורניר מצפים בדקדקנות את המשטחים על פי דפוסים קבועים, תהליך המונע קווים מכוערים ויוצר מראה אחיד לכל מגרש בפני עצמו ולכל המגרשים ביחד.

החלק האומנותי בעבודות השיפוץ הוא זה המעניק למשטחים את המראה החלק, אך חלק חשוב לא פחות הוא הכנת השכבות השונות. המשטחים הקשים עשויים ברובם מגומי הממולא בחול, להוספת החול יש השפעה ישירה על מסלול הכדור ומהירות המשטח. רמת החיכוך של הכדור במשטח גדלה ביחס ישיר לכמות החול. ככל שיש יותר חול, הכדור יהיה איטי יותר ויקפוץ גבוה יותר אחרי המגע עם המשטח. חיכוך גדול יותר גם גורם לכדור להסתובב בדרכו.

המשטח עצמו מורכב מחמש שכבות ראשיות, התחתונה היא שכבה אקרילית המחליקה את האספלט שמתחת, השניה היא שכבה משולשת של גומי גס המעניקה את הריפוד למשטח הקשה, השלישית היא שכבה המורכבת מלטקס וגומי עדין יותר המחליקה שוב את המשטח ומכינה אותו לקראת שכבות החול והצבע, השכבה הרביעית היא למעשה שכבה כפולה של לטקס אקרילי ירוק הממולא בחול, זו השכבה שתקבע את מהירות המגרש וכמות החיכוך, עליה מגיעה שכבה נוספת של לטקס צבוע, אבל הפעם ללא חול. זו היא שכבה שאוטמת את הסדקים שעוד נותרו במשטח ומגינה עליו מפגעי מזג האוויר.

קווי הסימון של המגרש הם תחום עליו מקפידה התאחדות הטניס האמריקאית במיוחד, כל הקווים מצויירים ביד, ורוחבו של כל קו במגרש הוא בדיוק שני אינץ', להוציא את קו הבסיס שרוחבו כפול. עכשיו לא נותר אלא להתקין את הרשתות ולחכות שצמרת הטניס העולמית תגיע לפלאשינג מדו בקווינס, לקראת סוף אוגוסט.