סינגולדה דה לוקס

אלבום הבכורה של שי עמר היה אמור לצאת יותר מאוחר. בינתיים, ברכות, התמזל מזלו והוא הצליח להשחיל שלאגר רציני במונחים מקומיים - "באושר ובעוני". בהד ארצי עשו כמובן חשיבה מהירה, והקדימו את צאתו של הדיסק, הנושא את אותו השם, לפני שתתקרר ההתלהבות. אחלה.

כששומעים את המוזיקה של שי עמר מרחוק היא נשמעת כמו רוק. כשמתקרבים, מגלים שזה לא בדיוק ככה. ומה זה בעצם שי עמר? האם זה באמת רוק? אני יודע שזה מתכוון להיות, זה מוגש כרוק, אבל זה לא מרגיש רוק. ומהן השפעותיו של שי עמר? אני לא מצליח לזהות. האם זה שלמה ארצי? דורון מזר?

הדיסק של עמר, ואם שמעתם את השלאגר שלו אתם מבינים, מנסה להתחבב על כולם. מתחנף אליך, לישראליות ככה, שיעשה לך טוב בלב ותרגיש בראש טוב, ואז תקנה את הדיסק. סוג של מוזיקה שמותאמת ומכווננת למגזר הקהל הפוטנציאלי, בשאיפה להרחבתו. אולי זאת החלטה שכוונה מלמעלה.

כל מה שנמצא בדיסק מבקש לרגש, בזה אני בטוח. קולו של עמר נשבר איזה פעם-פעמיים, הוא שר בקול כמעט צרוד. הוא באמת מתכוון. הופה, כינורות. הבעיה היא שהכל מסודר בתוך תבנית כל כך פונקציונלית. שי עמר נשמע כמו סדרת קלישאות שחוקות של דיסקים ישראלים, לפי כל החוקים. הטקסטים הבנאליים, הלחנים, ליטופי הגיטרות ונגיעות האלקטרוניקה. אפילו מאיר גולדברג הגיע לחבור לכתיבת חלק מהשירים (והייעוץ האמנותי), כמו גם הסינגולדה וסוללת הנגנים הרגילה. עמר חוזר על אותם מהלכים מוזיקליים, מרים הפקה סטנדרטית (שמוליק נויפלד) ושר בדיקציה מושלמת.

ברור שאני אגיד שברור שחסרה לו להקה אמיתית. שישב וינגן עם עוד כמה חבר'ה עם גיטרות. רק טוב יכול לצאת מזה. אולי באלבום השני, אם הוא לא יהיה עסוק בלהתבגר, הוא יוכל לרווח מעט את חניקת קולר חברת התקליטים מעליו. אגב, בשני שירים בדיסק עמר עושה רוק, נותן בראש או משהו כזה. אחד מהם הוא רע ("חבורת רחוב"), והשני הוא השיר הטוב באלבום ("תנסי עלי לשמור").

נסיים בפינת הפילצוט הדיגיטלי האהובה. ובכן, כשם שמתרחש לעתים קרובות ומזדמנות בינות הרבה דיסקים המאכלסים את היבול הממשיך לזרום עלינו לטובה מהארץ ומחו"ל, גם באלבומו של עמר (וליתר דיוק בשלאגר "באושר ובעוני") נרשם שימוש באפקט האוטו-טיונינג החדיש והמאלף (כן, כמו בשיר ההוא של שר, וכמו ב"אתה נראה לי אבדאאאיי" וכמו באלף אחרים). כאן המקום לחזור על עצמנו ולבקש את האמנים בכל לשון של בקשה להימנע מכך. להתראות בפעם הבאה.