פרקשן וקולות: הרב רנטגן

בזמן האחרון כבר לא כל כך פוגשים את פרי פארל בסביבות אלנבי, והאמת היא שאני אישית התחלתי לדאוג לו. מהביקורים האחרונים שלו באזורים אלו היה נראה שהבחור לא במיטבו, ואנשים שהחליפו איתו מילים העידו שמדובר אפילו בחירפון קל.

בימי נעורי כמעריצה של ג'יינז אדיקשן, אחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי הגדולות ביותר של כל הזמנים, בכלל לא תיארתי לעצמי שפרי הוא משלנו. הוא היה פרוע כזה, ועד כמה שידוע לי, יהודים לא נוהגים לעשות קליפים בהם אנשים גונבים אוכל בסופרמרקט ודוחפים לעצמם אננס לתחתונים. אכן, מי היה מאמין? בהתחלה הקריירה של פארל התקדמה כמצופה. אחרי ג'יינז אדיקשן הוא הקים את פורנו פור פיירוז, שהיו פחות טובים אבל עדיין בסדר, והוא הקים את פסטיבל לולאפלוזה. הכל הלך יופי עד שהוא הגיע לכאן. וכאן, לא רק שהוא נזכר ששם משפחתו הוא ברנשטיין, הוא אפילו הפך לדי.ג'יי פרץ. וזה כבר באמת מדאיג, שכן כל טראנסאווי מתחיל יודע שפרץ זה לא שם טוב לדי.ג'יי.

אבל מסתבר שאין מה לדאוג. פרי פארל הוציא בימים אלה את אלבום הסולו הראשון שלו, “Song Yet to be Sung” (הליקון), בו מתגלה שהבנאדם נהיה מדונה. ממש כמוה, גילה גם הוא את הרוחניות מצד אחד ואת האלקטרוניקה מצד שני. והיות ובכל זאת מדובר כאן באדם מיוחד וקצת דפוק, התוצאה היא לא בדיוק “Ray of Light”. במקום זה מה שאנחנו מקבלים זה אלבום מקושקש, בלתי רוקי בעליל, בו משלב פארל את אהבתו הנרכשת לאלקטרוניקה וערב רב של מנגינות וצלילי מוזיקת עולם שכאלה, אותם הוא מזהה ככל הנראה עם יהדותו המתגבשת, למרות שהם נשמעים "אלף לילה ולילה" הרבה יותר ממה שהם נשמעים ישראלים או יהודיים. אני לא יודעת מה פארל שמע כשהוא היה בארץ, אבל גם אם השמיעו לו שרית חדד, נראה שהטריפים השכיחו הכל ומה שנשאר זה טריפ אוריינטלי רוחני חסר פוקוס, אותו הוא מנסה לשחזר באלבום שלו.

האלבום נפתח בצלילי דראם נ' בייס אגרסיביים וממשיך באינספור צלילי אופטימיות קוסמית. הוא אפילו הביא את המאד פרופסור לעזור לו במשימה, ומי שזוכר את ההופעה הראשונה של הפרופסור בארץ בסינרמה, יודע שהוא בדיוק האיש למשימה - אחרי הכל מדובר במעריץ של סי היימן. שיר אחד באלבום בשם “Did You Forget” מעיר מן המתים את היללות וההרמוניות המוכרות ההן של ג'יינז אדיקשן, אבל למרות שחברים ישנים מג'יינס אדיקשן ומפורנו פור פיירוז מתארחים, לא מתעכב פארל יותר מדי על הצלילים הנושנים ההם. לשאר השירים יש שמות כמו "נוע נוע", "מודה אני" ו"שכינה" (אני בכלל חשבתי ש-Shekina זה שם של בחורה הודית, אבל מישהו הדליף לי את האמת), והאלבום מלא באיזכורים תנ"כיים או שמא קבליסטיים שאני מודה שאני לא מבינה. אבל מה זה משנה? העיקר שהוא הזכיר את קובי אושרת ברשימת התודות. ככה באמת מתחברים לשורשים.