כולנו בני האלוהים

23.07.2001 ~ 14.10



"צהריים טובים לך ידידי"

צהריים טובים גם לך.

"הנמשיך?"

זוהי כל האמת? איזו אמת? היש בכלל אמת אחת מוחלטת? שאלתי.

"איזו התלהבות" (צחוק). "שאלה נבונה השיב בין שיחי. כאשר אמרתי זוהי כל האמת, התכוונתי כמובן לשאלות הקודמות שלך על מי אנחנו ומדוע אנחנו נמצאים כאן, ועל כך עניתי לך אמת. אם תרצה לדעת על אמיתות אחרות, תהייה חייב לשאול שאלות אחרות".

תראה ידידי (אין לי שם אחר כרגע לכנותך בו) אתה שייך לאן! יישות אור? חייזר? משהו אחר?.

"אומר לך רק זאת" עונה ידידי. "צודק אתה שאינך רוצה לכנותי 'בן האלוהים' כי כולנו בני האלוהים, כמוני וכמו רבים אחרים הנמצאים בכל רחבי הייקום הפיזי והלא פיזי או העל פיזי. אנו בניו, אנו חלקיו, ואנו הוא עצמו. אם זה יקל עליך אתה יכול לראות בי חייזר, יישות אור, מלאך או כל דבר שנפשך חפצה בו, הכל יהיה נכון. והשם ידידי יפה לי בהחלט, אבל הייתי מעדיפה ידידתי, בלשון נקבה".

את ממין נקבה? שאלתי.

"לא במושג שאתה מבין נקבה, בוא ונאמר שהחלק הדומיננטי אצלי הוא נקבי".

ובכן ידידתי, (מוזר לשנות מזכר לנקבה באחת) מה תוכלי לספר לי על עצמך ועל אלה אשר את משתייכת אליהם?.

"טוב" עונה ידידתי, "את העיקר כבר סיפרתי לך בהתחלה ולכן לא נותר לי הרבה לספר, למעט העובדה שנולדנו בדיוק כמוכם (אומנם לא בחומר) רק הרבה מאוד זמן לפניכם. עברנו את כל השלבים שאתם עוברים, עם אותם המכשולים ואותם התהיות ~ ובאותה הדרך, רק שעתה אנו ברמה כזו של התפתחות שמשמעויות של חומר, אנרגיה, חלל וזמן כמעט ולא קיימים עבורינו, והתנועה דרך חומר, אנרגיה חלל וזמן עבורינו שונים לחלוטין ממה שאתם מסוגלים אפילו להתחיל להבין. כל אחד מאיתנו יכול להיות בכל מקום בכל זמן רק בכוח המחשבה, בעצם אפשר לומר שהמחשבה היא כלי התעבורה שלנו".

אם אני מבין נכון, אז מה שאת אומרת לי כרגע זה שאת יכולה לדבר איתי ובאותו הזמן יכולה גם לדבר עם מאות או אלפי אנשים בכל מקום בכדור, האם כך?.

"כן, בהחלט" עונה ידידתי.

חיוך של ספק עולה על שפתי, ואני שואל הכיצד?.

"אוי, אוי חברי אשר בחומר" עונה ידידתי. "ראה כמה אמונתך בייקום רופפת. בוא וניקח דוגמא חיה מהממשות שלך, טוב?".

בסדר השבתי.

"מקלט טלויזיה יש לך בבית?".

כן, עניתי.

"נו?".

מה נו, אני שואל.

"טוב נראה שיש לך חוש הומור מפותח, או שאתה ~~~ צוחקת. אז כך; ישנו מרכז שידור. מצלמות קולטות את תוכן השידור. תוכן זה מתורגם לדפקים (פולסים) חשמליים (= אנרגיה) ודפקים אלה משודרים דרך יחידות השידור אל לווין הנע בחלל, והוא מחזיר אל מקלט הטלויזיה שלך את הדפקים האלה, ואתה רואה תמונה ~ אבל את אותה התמונה בדיוק, ובאותו הזמן בדיוק, רואים עוד אלפים רבים של בתים אחרים אשר המקלט שלהם מכוונן על תדר שידור זה. בגדול אפשר לומר שכך גם אנו פועלים, ומי שמכוונן לתדר שלנו יכול בקלות לקלוט אותנו במחשבתו ~ ואנו מופיעים אצלו ~ אם כתמונה, אם כשמע או כמחשבה ~ ולעיתים רק כתחושה פיזית. 'הבנת זאת ברוך'?".

אני פורץ בצחוק בריא היוצא מתוכי פנימה, וידידתי ממתינה בסבלנות שיסתיים פרץ הצחוק ושואלת

"ומה הצחיק אותך כל כך?".

אני צוחק כי אני משתמש במשפט הזה 'הבנת זאת ברוך' הרבה מאוד.

"וכי מה חשבת, שאני המצאתי זאת? ממך לקחתי את המשפט הזה".

את יכולה לקרוא מחשבות? שאלתי.

"נשבעת לך שלפעמים נדמה לי שאתה, איך אתם אתם נוהגים לומר זאת, מעט דפוק בשכל".

למה? אני שואל.

"למה?, וכי כיצד מתנהלת שיחה זו ביננו ברגע זה, לא דרך מחשבתך?".

מתנצל, אני אומר, זה כל כך ממשי שהייתי בטוח שאני מנהל שיחה עם מישהו העומד מולי.

"כן אני יודעת, תחושה זו מופיעה בהתחלה אצל רבים מכם, ורק לאחר זמן מה מתרגלים לרעיון שהכל עובר דרך המחשבה בלבד".

בסדר ידידתי, אז אני מבין שהתקשורת ביננו היא כמו שדרים של רדיו או טלויזיה. אז מה בעצם קורה לאלה אשר מכווננים על תדר אחר?.

"נראה לי שזה די ברור, לכל תדר שאתם מכווננים יש לו מקביל בייקום, לא קיים תדר אצלכם שלא תהייה לו תגובה מהייקום ~ יש רק כאלה שאינם מוכנים עדיין לקלוט את שהייקום משדר להם, או שהם פשוט מתעלמים מכך. בוא ונאמר שבשלב זה המקלט אצל אלה זקוק לכיוונון. אך אל דאגה, כאשר הם יהיו מוכנים הם יתחילו לקלוט בתדר שהם מכווננים אליו, ולאט לאט ~ על מנת שלא יכנסו לשוק ~ (נדמה לי ששמעתי משהו כמו גיחוך) כאשר ההבנה ניפתחת גם התדרים משתנים ועוברים לקליטה, איך להגדיר זאת במילים שלכם, משופרת יותר.

מה שאת מסבירה לי כרגע מוביל אותי למחשבה שזה בעצם אין סופי.

"למה אתה מתכוון באין סופי"? שואלת ידידתי.

מתנצל, לרגע נראה היה לי שזה ברור. הכוונה שלי שכמו שמקלט או משדר יכולים להיות בו כמעט אין סוף תדרים, אז כך גם קורה בתקשורת בין הייקום לביננו.

"בגדול" עונה ידידתי, "הייתי אומרת שכן ~ אם כי גם הסוף הוא אין סוף. אבל בבקשה בוא ונמנע מלגלוש כל כך רחוק, זה עדיין מוקדם, וזה רק יכניס אותך לבילבול מיותר".

טוב ידידתי היקרה, אז בואי ונאמר שעד עתה הבנתי הכל בגדול. אפשר ברשותך לחזור אל תחילת שיחתינו?.

"חביבי, לרשותך אני ולמענך אני כאן. הייה בטוח שאנוע רק בקצב שלך ובדרך שלך. לכל כיוון שתוביל אותי לשם אלך איתך. ולכן אומר לך כעת; אל תצפה ממני להוביל אותך, זה לא יקרה. אני אתמוך בך ואכוון אותך בדרך שאתה תבחר ללכת בה".

צחקתי בקול ואמרתי; ואני לתומי חשבתי שמעתה והלאה אני יכול להפסיק לשבור את הראש, והכל יסתדר לבד, וכל שעלי לעשות זה לבקש!!

"זה לא רחוק מהאמת", עונה ידידתי, רק שאת הדרך אל מימוש בקשתך תהייה חייב למצוא בעצמך. אני אלווה אותך, אכוון אותך ואעזור לך בדרכך".

ואם בחרתי בדרך לא נכונה?.

"לא ברור לי מה זה דרך לא נכונה?. אם בחרת דרך ללכת בה היא נכונה. כמובן שאתה רשאי לשנות כיוון באמצע הדרך, זה בסדר גמור, אבל אין דבר כזה דרך לא נכונה".

טוב יקירתי, נשאיר גם זאת לאחר כך, כי אם נתחיל להת