לאחרונה נדונו כמה מקרים הקשורים להוצאת ביציות מגופן של נשים
לצורך הפריה. במקרה אחד פירסם זוג מודעה בעיתון סטודנטים של
אוניברסיטה בארצות הברית, והציע סכום של 100 אלף דולר בעבור
ביציות של בחורה לבנה, מתחת לגיל שלושים, ספורטאית ובעלת
ציונים טובים. במקרה אחר התלוננה אשה שבמהלך טיפול פוריות
שעברה בישראל הוצאו מגופה ביציות רבות, שהופרו והושתלו בגופן
של נשים אחרות בלא הסכמתה.
בימים אלה אמורה הכנסת לדון בהצעת חוק, שנועדה להתיר הוצאת
ביציות מגופן של נשים לצורך תרומה. המצב כיום מאפשר הוצאת
ביציות רק מנשים העוברות טיפול פוריות, כאשר חלק מהביציות
מושתלות חזרה בגופן לאחר שהופרו, וחלק אחר נתרם בהסכמתן לנשים
הזקוקות לתרומה. מצב זה יוצר מחסור חמור בביציות ופותח פתח
לספסרות בביציות, שבמקרה הטוב רק מייקרת מאוד את עלות הטיפול
ובמקרה הרע עלולה להוביל לעוול.
ברור שאת המצב הנוכחי יש לשנות, ובהקדם. גם כאשר החוק מקוים
ככתבו וכלשונו, יש בו פגמים רבים. ראשית, איסור התרומה ללא
תשלום על נשים שאינן בטיפול פוריות הוא הגבלה חסרת הצדקה של
חירותן ופגיעה גסה בזכותן על גופן. שנית, בעבור הביציות
שמוצאות מגופן של נשים ונמסרות (בהסכמתן) לנשים אחרות, נגבה
כסף רב (על הטיפול במקבלות התרומה) שאינו מגיע לתורמות.
שלישית, מטופלות שמוכנות לתרום עלולות להיפגע, משום שכדי
שייצרו די ביציות לתרומה יש להגביר את הטיפול ההורמונלי שעליהן
לקבל, וזהו סיכון בריאותי.
כשבוחנים את השיקולים הנדרשים בעת הסדרת הליכי התרומה בחוק,
ישנן כמה סוגיות קלות להכרעה. למשל, ביטול האיסור על תרומת
ביציות מנשים המעוניינות בכך, ובכך הכרה בזכותן המלאה על גופן
ובחירותן לסייע למי שהן רוצות. כשם שאין איסור על תרומת כליה
או קרנית, אין לאסור תרומת ביציות על מי שמעוניינת בכך. סוגיה
נוספת, כמעט ברורה מאליה, היא האיסור המוחלט להשתמש בביציות של
אשה בלא הסכמתה. יש לראות בפעולה כזאת לא רק גניבה, אלא פעולה
המקבילה להוצאת אבר אחר מאשה בלא הסכמתה לצורכי השתלה, כמו
כליה למשל. על החוק לקבוע חובת ענישה כבדה נגד רופאים שיבצעו
זאת, ולחייבם בפיצוי גבוה לאשה שלא נתנה את הסכמתה המפורשת.
הסוגיה הסבוכה יותר היא אם להתיר גם גביית תשלום בעבור ביציות,
ולא להסתפק רק בתרומה. המצדדים במתן היתר לסחר בביציות טוענים
שרק כך יהיה אפשר להקל את המחסור בביציות, שכן תשלום יהווה
תמריץ לנשים שהשיקול האלטרואיסטי לא ישפיע עליהן. הם נעזרים
באנלוגיה לתרומת זרע, שם מתירים תשלום בעבור מתן זרע לגברים
המעוניינים בכך.
עמדה זו נשמעת משכנעת, כי אינה יוצרת אפליה בין תורם זרע
לתורמת ביצית, אבל מדובר באנלוגיה שגויה ומטעה. ראשית, משום
שאיש לא ניסה לברר מה מידת ההצדקה שיש בגביית תשלום בעבור זרע.
ישנה הנחה שסחר באברי אדם הופך את גופו לבעל ערך חליפין, ופוגע
במעמדו המוסרי כבעל ערך פנימי. דבר זה הופך גם תשלום על זרע
לבעייתי. אבל ישנה סיבה משמעותית יותר: מתן זרע לא גורם שום
נזק לתורם ולא כרוך בשום סיכון. לעומתו, הוצאת ביצית מגוף האשה
כרוכה בטיפול הורמונלי מזיק, מצריכה הרדמה מלאה, עלולה לפגוע
בשחלות ומגדילה את הסיכון ללקות במחלות שונות.
הבדל זה מהותי ומצריך התייחסות שונה לתרומת ביציות. הוא יוצר
חשש שנשים יסכנו את גופן ובריאותן עקב מצוקה כספית, שתדחק אותן
למכור ביציות. הוא יעמיד נשים עניות בפני דילמה, אם לסכן את
גופן כדי להקל את מצבן הכלכלי. דילמה זו יש לחסוך מהן באמצעות
איסור הסחר, והתרת תרומה בלבד. את המצוקה בתחום הביציות יש
לפתור בהסברה ולא במסחור.
רק בהסכמה ללא תמורה (תרומת ביציות)
21.8.2001 / 20:32