לקראת בחירות 1955, מבקשת מפא"י להראות כמה הצליחו הממשלות בהנהגתה לקלוט את העלייה ההמונית של ראשית ימי המדינה. הטקסט מוצג כעדות ממקור ראשון, בכתב ידו של העד. שמעון כהן, פועל בניין, מתגורר בשיכון בגבעתיים ומונה את ההישגים שהוא נהנה מהם מאז עלה ארצה בשנת 1949, שש שנים בלבד לפני כתיבת הדברים. דירה משלו, ביטחון תעסוקתי, פנסיה, תנאים סוציאליים, חינוך חינם לילדים, מענק לידה לאשתו. חלומותיו הזעיר-בורגניים של הפועל שמעון כהן מתגשמים והולכים במדינה הצעירה הדואגת לעולים.
לחצו להגדלה
הטקסט בנוי גם ככתב הגנה בפני טענות נגד מפא"י. הכותב מציין שיש לו עוד "הרבה צרות וחובות" ברמה האישית, וגם מגלה מודעות לטענות ברמה הלאומית: אני יודע שיש עוד אצלנו הרבה דברים לסדר, אבל אני צריך לתת לממשלה ולהסתדרות אפשרות להמשיך בעבודה שלהם". קורא בן ימינו בוודאי יתהה מנין עלה שמעון כהן והאם רק מקרה הוא ששמו אינו מאפשר לזהות את מוצאו. בכל אופן, כהן, עולה העובד כפועל בניין, הולך להצביע בעד רשימה א'".
המדור "מהבוידעם של הקלפי" נערך בשיתוף הספרייה הלאומית בירושלים, והפריטים המופיעים בו לקוחים מאתר האוסף "אסיפת בחירות" שמפעילה הספרייה.
כרזות אחרונות:
לבני של 1988: ה"מרכז-שינוי" קוראת לשלום לא אדום
דיור בר השגה או בתי לוקסוס? מפא"י תכריע
הליכוד מתגאה במלחמה שהביאה שקט לצפון - לפני 30 שנה