אם קליאו, אלת ההיסטוריה, השקיפה אמש על אשדוד, היא ודאי חייכה לעצמה חיוך סרקסטי. את אירוע השקת התכנית הכלכלית של שלי יחימוביץ', שנערך בנוכחות קהל רב, הנחתה נועה ולדן, נכדתו של נשיא המדינה, שמעון פרס. היה זה אותו שמעון פרס אשר כראש ממשלה בשנת 1985 עיצב, אימץ והחל ליישם את התכנית הכלכלית שהביאה, בסופו של דבר, לשחיקת מעמד הביניים ולמחאה החברתית של קיץ 2011.
את הרעות החולות של הכלכלה הישראלית, ובראשן שחיקתו של מעמד הביניים, ביקשה יחימוביץ' לשים לפתחו של "עשור נתניהו" (עד כמה שזכור לי נתניהו מכהן כראש ממשלה פחות מארבע שנים). אולם המדיניות הכלכלית שאומצה בשנת 1985, תחת הכותרת "תכנית החירום לייצוב המשק", היא היא התכנית המיושמת באדיקות על ידי ממשלות העבודה, ליכוד וקדימה (זוכרים?) מאז ועד היום, תחת שרביטם של שרי אוצר חברתיים יותר וחברתיים פחות. ואין בכך כל פלא: את המדיניות הכלכלית מתווים ומנהלים פקידי האוצר ולשרי האוצר לא נותר אלא לדברר אותה.
תכניתה של יחימוביץ' כוללת הרבה מטרות ראויות: שיקום מדינת הרווחה, צמצום הפערים הכלכליים, הגברת הפרוגרסיביות במיסוי, ועוד ועוד. היא ודאי תזכה למחמאות מפליגות מאת מובילי המחאה, בעיקר אלה שמקומם בכנסת הבאה כבר מובטח להם. אולם הסתכלות יותר דקדקנית (יש שיאמרו קטנונית) מגלה שגם במישור החברתי, לא רק במדיני, יחימוביץ' שואפת למצב את עצמה במרכז הקונצנזוס. את זה ניתן לראות הן במה שיש בתכנית והן במה שאין בה.
בין שלטון מפא"י לניאו-ליברליות
החסר הבוטה ביותר בתכניתה של יחימוביץ', לדעתי, הוא היעדר כל התייחסות לחוק יסוד: זכויות חברתיות. חוקי היסוד שנחקקו בשנת 1992, ערב נצחונה של מפלגת העבודה בראשות רבין בבחירות, העניקו הגנה חוקתית לרבות מהזכויות האזרחיות והפוליטיות (לא לכולן); אולם הם התעלמו לחלוטין מהזכויות החברתיות. מאז ועד היום נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים להשלים את החסר, אולם ללא הועיל. אילו נחקק חוק יסוד חברתי בעל שיניים, שהיה מבטיח רבות מהזכויות עליהן מדברת יחימוביץ' דיור, בריאות, חינוך, רווחה שחיקתה של מדינת הרווחה הייתה קשה יותר ושיקומה, אם יתרחש, היה מהיר יותר. אולם צירוף המילים "חוק יסוד" הוא סמרטוט אדום בעיני המפלגות החרדיות, ויחימוביץ' אולי מפנטזת עדיין על בניית גוש חוסם נתניהו בעזרתן.
לעומת התעלמותה מחוק יסוד: זכויות חברתיות מתייחסת תכנית יחימוביץ' לחוק ההסדרים. זהו חוק אנטי דמוקרטי בעליל המאפשר לממשלה לעקוף כל דבר חקיקה של הכנסת באמצעות "חוק אומניבוס" הכולל מאות סעיפים והמובא בפני הכנסת יחד עם חוק התקציב, כך שדחייתו פירושה נפילת הממשלה. אביו מולידו של חוק ההסדרים הוא שמעון פרס, והוא נולד יחד עם התכנית הכלכלית של 1985. מטרת החוק הייתה להתגבר על ההתנגדות שהתכנית הדרקונית עוררה אז בכנסת, בתואנה שישראל נמצאת בשעת חירום כלכלית. מאז ועד היום מוגש לכנסת חוק הסדרים חדש מדי שנה, למרות הביקורת החריפה שנמתחה עליו מצד חברי כנסת, משפטנים ואנשי אקדמיה. במקום להכריז שהיא תפעל לביטול חוק ההסדרים, יחימוביץ' מודיעה שרק תגביל את השימוש בו.
רבים מסעיפי התכנית המצביעים על יעדים חשובים וראויים מנוסחים בלשון מעורפלת, כך שניתן יהיה לסגת מהם בבוא העת (עת המו"מ הקואליציוני עם נתניהו?). כך, למשל, "עדכון קבוע של סל הבריאות" איננו מפרש עדכון באיזה שיעור, על פי אילו מדדים, האם באמצעות תיקון חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכו'. סעיף המע"מ, שהוא המס הרגרסיבי ביותר בארגז הכלים של האוצר, מדבר על "מע"מ מופחת על מוצרי יסוד", במקום לקרוא לביטולו המוחלט של המע"מ על מוצרים אלה (סעיף זה מופיע משום מה בפרק העוסק בדיור, במקום בזה העוסק במיסוי). בפרק התעסוקה מופיע הסעיף "חוק אחריות המדינה להגברת התעסוקה". מה זה אומר בדיוק?.
בימים הטובים של שלטון מפא"י הייתה ממשלת ישראל מחויבת למדיניות של תעסוקה מלאה וראתה בדיור זכות בסיסית של כל אזרח באשר הוא אזרח (יהודי, כמובן). האופן שבו הגשימו ממשלות מפא"י את המחויבויות האלה זכה לביקורת נוקבת, מוצדקת בחלקה, במהלך השנים. אולם באותה תקופה הפערים הכלכליים בישראל היו הנמוכים בעולם "החופשי", ומעמד הביניים שנשחק עתה החל אז להיבנות. אפילו אם הייתה מתממשת, תכנית "הכלכלה ההוגנת" של יחימוביץ' לא הייתה מחזירה אותנו אל הימים ההם. אולם נוכח הקנאות הניאו-ליברלית של ממשלות ישראל מאז 1985 זה בהחלט משב רוח רענן.
פרופ' יואב פלד מלמד מדע המדינה באוניברסיטת תל אביב.
לקריאה נוספת:
יחימוביץ' הציגה את תכניתה הכלכלית: "זמן לשינוי" אחרי עשור נתניהו
כלכלת יחימוביץ' מול כלכלת שטייניץ - עכשיו הסרטון
הסכם עודפים בין מפלגת העבודה למפלגת לפיד