בסקר דעת קהל שפורסם בחדשות ערוץ 10, נדמה לי, יצאה דליה איציק אחרונה ברשימת המועמדים לנשיאות. ועדיין אני לפחות חושב שמדובר במועמדת הטובה ביותר, גם אם אין לה סיכוי. ואולי יש? הרי הח"כים קובעים ולא דעת הקהל, ולא שאני סומך על הח"כים, אבל אין לדעת.
אז למה איציק? מחמש סיבות לפחות:
ראשית, תפקיד הנשיא כידוע הוא ייצוגי מעיקרו, ונדמה לי שאכן בשל הזמן בישראל לנשיאה אישה (ולא דליה דורנר, עם כל הכבוד, שיש בה למרבה הצער משהו מגוחך, מנופח ומשוויץ). ואפילו לא צריך להמציא מושג עברי חדש (כמו ראשת הממשלה). המילה היא "נשיאה". ואין טבעית ממנה.
בזמן הפמיניסטי של חיינו אך טבעי הוא שתהיה לנו סוף סוף בשנה ה-66 לישראל נשיאה אישה מול ראש ממשלה שהוא גבר בדרך כלל. לא נמאס לכם?
גמר חתימה טובה: מפת הסיכויים במרוץ לנשיאות
שנית, אחרי הבושות שהמיט עלינו משה קצב, הנשיא המזרחי האחרון, חשוב שתהיה נשיאה מזרחית שתתקן את האווירה ואת הדימוי. ופואד לא יתקן שום דימוי מזרחי. להיפך. הוא יעורר לעג כלפי המזרחיים, משום שמדובר, מה לעשות, בדמות שאיננה רחוקה כל כך מהקריקטורה שלה בארץ נהדרת. ובכלל, במקום שבו ראש הממשלה הוא גבר אשכנזי לבן, לא מוטב שתהיה נשיאה אישה מזרחית?
בקיאה בהלכות הפוליטיקה
וכן, חשוב שתהיה אישה שבקיאה בהלכות הפוליטיקה והדיפלומטיה. כלומר, לא פרופ' דן שכטמן ולא דורנר, שעם כל הכבוד, עלולים להיכשל באל"ף בי"ת של ההתנהלות, משום שלא עסקו בכך. וההופעה בציבור אמנות היא, ולימוד היא צריכה. ואכן, זו הסיבה החשובה ביותר להצביע עבור דליה איציק: היא כבר מילאה בפועל את תפקיד הנשיאה (כיו"ר הכנסת, בתקופת הביניים בין משה קצב לשמעון פרס) ועשתה את זה להפליא. באמת להפליא. בטעם טוב, במידה הנכונה, בייצוגיות הנכונה.
אני זוכר את עצמי נהנה לראות אותה, נהנה מחוש המידה שלה, נהנה מחוסר הנפיחות שלה. מן העברית הטבעית והמשובחת שלה (מורה בישראל), עברית ישראלית מדויקת ונטולת מליציות, בניגוד לריבלין הנוטה פה ושם לעברית מנופחת ומליצית. זה לא נעים. וגם בניגוד לפואד הנוטה לעילגות ולשימוש בקלישאות. "אין לי צל של ספק" הוא אחד הביטויים האופייניים שלו, גם זה לא נעים.
ועוד משהו: באופן עמוק באה דליה איציק מן העוני. היא סיפרה לא אחת על ילדותה, שבה קנו בעיקר לחם במכולת, הרבה לחם, כי כמעט לא נשאר כסף לדברים אחרים. והיה צריך להתנצל בפני השכנים: למה כל כך הרבה לחם? גם הרקע הזה חשוב בימינו מלאי ההון. כלומר, מדובר במישהי שתייצג גם את הנשים, גם את המזרחיים, גם את חסרי הכסף (גם אם התעשרה בינתיים), גם את עולם המורים והחינוך בישראל, וגם את הישראליות שהתרחקה מהעדתיות ומתסביך הנחיתות המזרחי. דליה איציק מעולם לא היתה מזוהה עם עדתיות כלשהי (בניגוד לסילבן שלום למשל, בניגוד לפואד, בניגוד למאיר שיטרית). היא ישראלית מוחלטת. גם זה חשוב בעולם שבו ההסתה העדתית מנסה להרים ראש.
כן, עם נשיאה מזרחית, אבל נטולת עדתיות, כמו דליה איציק, גם השבר הזה עשוי להתאחות במידה מסוימת, כי דליה איציק בעצם אישיותה מראה לנו את הכיוון: ישראליות על-עדתית ולא שמירת האפיון העדתי וקריצת עין מגונה ומתנשאת אל העולם הערבי מן הסוג שנוהגים בה גם פואד וגם מאיר שיטרית השוויצר בנוסח "אני מבין את הערבים ואני יודע איך לדבר איתם". אה, איך? תיתן להם הרבה כבוד? נו, באמת.
ויש לדליה איציק עוד יתרון קל: לא רק שהיא לא חברת כנסת, אלא שאין אף סיעה מאחוריה. הרי אפילו התנועה של ציפי לבני, שדליה איציק רצה במסגרתה לכנסת ולא הצליחה להיכנס, בחרה במאיר שיטרית והעלימה את דליה איציק. מה שהופך אותה לעוד יותר ממלכתית. היא לא שייכת לאף אחד.
ובנוסף, היא מעולם לא התריסה באופן בוטה מדי נגד אף אחד. היא לא נגד ההתנחלויות בנוסח שלבני נגדן; לא נגד החרדים בנוסח "יש עתיד". לא נגד הערבים, לא נגד אף אחד בעצם. כלומר - לאף אחד אין סיבה להיעלב אם וכאשר תיבחר לנשיאה. בקיצור, זו המועמדת המושלמת לנשיאות. לכן כנראה לא יבחרו בה.
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד