וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לאחד את הבחירות המקומיות והארציות

אייל פרדיס

20.10.2013 / 18:10

28 שנים חלפו מאז הופרדו, ומאז רק ירד שיעור ההצבעה וגברו הסחטנות הפוליטית ובזבוז הכספים. אייל פרדיס קורא להשיב את הגלגל לאחור - וגם לאחד את ההצבעה לראש העיר ולמועצה

ביום שלישי השבוע יילכו 50% (בממוצע) מאיתנו להצביע בבחירות המקומיות. מאחר והרוב הדרוש לבחירה הינו 40.01%, ברוב הישובים בישראל יכריעו כ-20% מהתושבים מי יעמוד בראש הרשות/העיר שהם גרים בה. אחר כך הם ישתעשעו בבחירות למועצת העיר האם להצביע ללבנה זוהרים ("האח הגדול") בתל אביב , קרנית גולדווסר (תל אביב), מירי חן ("האח הגדול") בחיפה, או לעוד מפלגות רבות, חסרות אג'נדה, מבוססות גימיקים ובעלות טווח חיים קצר.

ריבוי המפלגות הקיקיוניות יציב שוב את ראשי הערים במצב הבלתי אפשרי בו הם נאלצים להתנהל עם מפלגות רבות של מנדט אחד וקואליציות בלתי אפשריות. כך למשל, בעיר חיפה, מאוישים 31 מושבים במועצת העיר על ידי נציגי 16 מפלגות, בתל אביב 12 מפלגות ובירושלים 11 בלבד.

אל תחפשו את הקשר בין ההצבעה לראשות העיר ולמועצה. רשימתו של ראש עיריית חיפה, למשל, מחזיקה רק ב-12% מהמושבים במועצת העיר, ואילו בירושלים ובתל אביב מחזיקה רשימתו של ראש העיר ב-18% מהמושבים. לאחר היבחרם, ידיהם של ראשי המועצה קשורות. המיעוט אינו מאפשר להם טווח פעולה, והם נאלצים להיסחט פוליטית על ידי מפלגות קטנות ולדעת שכל גימיקן שנכנס למועצה יוכל לחבל בתכניותיהם ולעכב אותן. הפתרון המוגבל בחוק של סגני ראש עיר הוא פתרון יקר מאין כמותו. עלותו של סגן ראש עיר בחמש הערים הגדולות היא כארבעה מיליון שקל. בעיר כמו פתח תקווה, בה מכהנים חמישה סגנים בשכר, תשקיע בהם העיריה 20 מיליון שקל במשך קדנציה - מחירו של קאנטרי-קלאב עירוני צנוע.

ככל שהעיר גדולה יותר, שיעור ההצבעה בה יהיה קטן יותר, ולראיה חיפה ותל אביב - שם הוא נע סביב ה-40% בלבד. הסיבה לכך היא שבערים קטנות ישנן מחויבויות אישיות רבות יותר, ולכן הלחץ להצביע עובד. שיעור ההצבעה הקטן נותן יתרון לקבוצות מאורגנות ולבעלי עניין, ומעוות לחלוטין את הייצוג בעיר.

הציבור לא נותן אמון

למה זה קורה, ומי אשם? עד לשנת 1975, היו הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות מתקיימות באותו יום - אולם כדי להבטיח "יציבות", הוחלט לקיים את הבחירות המקומיות אחת לחמש שנים, ולנתק בין הזירה והשיקולים הארציים למקומיים. כמו כן הופרדה הבחירה בין ראש הרשות והרשימה, ולא הוכרז יום שבתון ביום ההצבעה. והתוצאה? שיעור ההצבעה לכנסת עמד בבחירות האחרונות על 63.5%, ואילו לרשויות - 51.7%.

אולם היתלות בשינוים מבניים וטכניים היא הדרך הקלה להסביר את המשבר המוניציפלי. יש להוסיף לכך גם את תדמית ראשי הערים, שנפגעה קשות בשנים האחרונות. 60 מהם מצויים בחקירה בימים אלה, ונגד חלקם הוגש כתב אישום חמור - אף שהם ממשיכים להתמודד בבחירות כאילו לא קרה דבר. ייתכן גם שהציבור חש שהשלטון המרכזי הוא השחקן המרכזי המשפיע על חייו, ואינו נותן עוד אמון במערכות המוניציפליות.

בשורה התחתונה, הפרדת הבחירות המוניציפליות מהארצית לא השיגה את מטרתה. שיעור ההצבעה ירד פלאים, המשילות של ראשי הערים נפגעה קשות בשל ריבוי מפלגות, ועולה רבות למשק הישראלי בדמות משרות, עיכובים ומכשולים פוליטיים במועצות הערים. רק ההפרדה בין הסוגיות הארציות והמקומיות אכן נשמרה.

לאחר 28 שנה, אפשר כבר להגיע למסקנות ולשנות את המצב לקדמותו. הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות צריכות להתאחד מחדש, ולו רק כדי להעניק יום שבתון למצביע ללא עלות נוספת למשק. ההצבעה צריכה להיות רשימתית, ובפתק אחד; ראש העיר שייבחר יהיה ראש הרשימה שזכתה במירב הקולות, וכך יוכל לא רק להיבחר אלא גם למשול, ולחסוך עשרות מיליונים של סחטנות פוליטית מקופת המדינה. במקביל, צריך השלטון המקומי לבחון לעומק את מעמדו, את האמון כלפיו ואת סוגיית השחיתות שנטמעה מאוד בדעת הקהל הישראלית.

אייל פרדיס שימש כמנכ"ל עיריית עפולה וכמרצה למדע המדינה ותקשורת באוניברסיטת חיפה, וניהל קמפיינים מוניציפליים ברחבי הארץ ב-20 השנים האחרונות

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully