קבוצה שיגעון

אם תרצו, סימן הקריאה על הנפילה של בטיס, אחת ההפתעות הנעימות של העונה שעברה בליגה הספרדית, הונח בחתונה של כוכבה הגדול ביותר, חואקין. אז יכלו לחוש אנשי הקבוצה, שזה עתה סיימה רביעית בליגה והעפילה לליגת האלופות, כי שיגעון הגדלות של הנשיא הגיע למימדים מפלצתיים מדי. הכוונה היא למנואל רואיס דה לופרה, האיש שבטיס קמה ונופלת על הטירוף שלו. בדרך האופיינית לו, לופרה הגיע לחתונה כמו רוח סערה, בצורה שהאפילה גם על החתן. עם הגביע הספרדי בו זכתה בטיס באותה עונה תחת זרועו, פטפט לופרה עם העיתונאים שהיו במקום וזרק הצהרות מלאות יומרה. "חואקין לצ'לסי? לריאל מדריד? בטיס קבוצה לא פחות גדולה מאף אחת מהן וחואקין לא הולך לשום מקום. הגביע הזה הוא הוכחה לכך. אתם תראו את זה בליגת האלופות בעונה הבאה".

כחצי שנה עברה והחזוס חיל של בטיס בא על עונשו. הקבוצה המדליקה מהעונה שעברה הודחה מליגת האלופות כבר בשלב הבתים, ועד לא מזמן דורגה במקום האחרון בספרד. אמנם הניצחון האחרון על אלאבס (0:3) עזר לה לדלג שני מקומות, אחרי תשעה משחקים ללא ניצחון, אבל בטיס עדיין מתחת לקו האדום, בסכנת ירידה ממשית. בספרד יודעים היטב מי אשם בכך: לופרה, הנשיא המגלומן, הצמא לאהבה ופרסום.

עכשיו צריכים לופרה ובטיס צריכים להיזהר מההיסטוריה. הביקור הראשון של הקבוצה במסגרת אירופית היה בעונת 1977/8, בגביע אירופה למחזיקות גביע. בדרך לרבע הגמר, בו היא הפסידה לדינמו מוסקבה, גברה בטיס על מילאן ודינמו לייפציג. העיר סביליה נשטפה בשיגעון אירופי והעתיד נראה ורוד. אבל האסון לא איחר להגיע. בטיס ירדה בסיום אותה עונה לליגה השנייה בספרד, גם בעזרתה של סביליה השנואה, הקבוצה השניה של העיר. סביליה, שהיתה אז במרכז הטבלה, ויתרה על המשחק במחזור הסיום נגד הרקולס, יריבת בטיס למאבק הירידה, ודאגה שיריבתה העירונית תנשור ליגה. איומים ברצח הופצו משני צדי העיר. דברים כאלה כבר התרחשו בסביליה, שכן בטיס ייצגה את מעמד הפועלים של העיר וסביליה את המעמד המבוסס יותר. אבל באותה עונה האלימות והמתח הגיעו לשיאים חדשים. עד שהחלה עונת 2004/5, שהיתה הסוערת מכולן.

לפני שנפיל את התיק על לופרה, חשוב לזכור כי למרות שנת השפל שבטיס חווה, שיגעון הגדלות של הנשיא הביא לקבוצה מסביליה הישגים נאים למדי. מאחורי כל אמירה מטופשת שלו עמד כסף רב אותו שפך על קבוצתו האהובה. לופרה הפך לבעל המניות העיקרי בקבוצה ב-1992, והחזיר את בטיס למפה, גם אם לפעמים זה נראה כאילו הוא עושה זאת כדי להלל את שמו.

מאז שלופרה השתלט, בטיס העפילה שלוש פעמים לגביע אופ"א, ופעם אחת לגביע אירופה למחזיקות גביע. בעונה שעברה הגיעה בטיס לשיאה, כשזכתה בגביע הספרדי והעפילה לליגת האלופות. אבל הדובדבן של עונה זאת היה גם עקב האכילס, שרמז לבאות והצית את העיר סביליה מחדש. לקראת סיום העונה שעברה, בטיס התחרתה על המקום הרביעי בליגה הספרדית מול סביליה השנואה, שהיתה גם הפייבוריטית. נשיא סביליה, חוסה מאריה דל נידו, היה בטוח שקבוצתו תשיג את היעד והצהיר שלאנדלוסיה תהיה נציגה ראשונה בליגת האלופות. בסופו של דבר, בטיס עקפה את סביליה במחזור האחרון וזכתה בכרטיס לליגת האלופות. לופרה לא התאפק וכינס את העיתונאים כדי להכות ביריבו מסביליה. "נכון, זה באמת חשוב שתהיה קבוצה מאנדולוסיה בליגת האלופות, וטוב יותר שזאת בטיס".

לופרה לא הסתפק בכך והסתובב בקיץ על גג אוטובוס, עם הגביע ביד אחת ויד שניה מנופפת לקהל. מסע הניצחון של לופרה עבר בכל אנדלוסיה והגיע לכל אוהד של בטיס באיזור. לופרה לא פספס אף הזדמנות ללעוג לסביליה, שהפסידה לו בקרב על ליגת האלופות. אבל אז באה הנפילה הגדולה, ולופרה לא ידע איך להתמודד איתה.

האמירות הללו, וההתנהגות של לופרה בחתונה של חואקין, הוכיחו כי השתן שטף את ראשו. לופרה, כמו שאר האוהדים של הקבוצה, הוא איש שבנה את עצמו לבד. הוא צבר את הונו בשנות ה-70 ממכירת טלוויזיות ישנות ומכונות כביסה, אותן מכר לפשוטי העיר, רובם אוהדי בטיס, במחירים נוחים במיוחד. לופרה, כך מספרים בסביליה, הוא אדם יוצא דופן. הוא מסתובב בעיר עם שקיות שחורות מלאות בכסף; הוא חייב לשלטונות המס 7 מיליון יורו, ובקושי הניד עפעף כאשר שותפו לעסקים נעלם באורח מסתורי. בין לבין, הוא מבלה את זמנו הפנוי באיסוף כלבים תועים.

המטרה המרכזית של לופרה, כותבים בספרד, היא אהבה. לופרה עושה הכל כדי שיאהבו אותו, יזכרו אותו. שמו הנוכחי של איצטדיון הקבוצה, שנקרא קודם לכן "בניטו וילאמארין", ממחיש את הבעיה. דון מנואל, כמו שהוא אוהב שקוראים לו, קרא לגרסה המטופחת של האצטדיון על שמו, למרות שהוא עדיין בחיים. לופרה הוא פריק של שליטה, והוא לא יכול היה לסבול שמישהו אחר יהנה מכך אחרי מותו.

שיגעון הגדלות גרם לו לשלם בעבר 28 מיליון יורו על דנילסון חסר התכלית. מאותה סיבה הוא מצהיר מדי עונה ש"זהו, אני עוזב". מאותה סיבה הוא נהנה כשכולם מתחננים אליו שישאר. זאת גם הסיבה למשבר של בטיס והתגובה של האוהדים לכך. דון מנואל הצליח איכשהו לשכנע את אוהדי בטיס להצביע עבורו ולבחור בו כנשיא לצמיתות. אבל האיש שכל כך מכור לאהבה ופרסום לא מסוגל לשאת את הביקורת, שמציירת אותו בלוזר, ובמיוחד קשה לו להתמודד עם רטינות האוהדים. הוא גם שונא שמישהו אחר מקבל קרדיט על ההצלחה שלו, וזה בדיוק מה שקרה לו בקיץ.

האופוריה והביטחון של לופרה גרמו לחשוב בקיץ שהוא יודע הכל ולא לראות את היעדר העומק בסגל שלו. אפילו המנג'ר המנוסה והקצת עצבני שלו, לורנסו סרה פרר (אקס ברצלונה ומיורקה), אמר לו זאת בקיץ האחרון, אבל דבריו נפלו על אוזניים ערלות. סרה פרר ביקש את סיסיניו, באיאנו ורגיירו, לופרה החליט שג'ואנלו, סיסקו, נאנו ומיגל אנחל מספיק טובים, החלטה שהתבררה שמוטעית. האווירה במועדון נעשתה מתוחה, וכשהפציעות החלו להכות בקבוצה, האוהדים שברו את הכלים וקראו ללופרה "קמצן", האשמה שמודבקת לאדם שכל תהילתו מבוססת על כסף. "יש לי כסף, אבל אני לא יכול להצמיד אקדח לרקה של השחקנים", הגיב לופרה להתפתחויות. גם היחסים בין המאמן לנשיא התערערו, לא רק בגלל הרכש המאכזב, אלא גם ובעיקר בגלל שהקהל החל לסמפט יותר את סרה פרר. עכשיו בספרד מזהירים שלמאמן כדאי לשמור על גבו, מאחר שהנשיא לא אוהב דמויות פופולריות יותר ממנו במועדון.

הסגל החסר והרכש הכושל ניכרו היטב כשנחתה המכה הגדולה מכולן, וזאת היתה פציעתו של החלוץ ריקרדו אוליביירה ב-1 בנובמבר. חודשיים אחרי שנפצע, החלוץ הברזילאי נמצא עדיין בראש רשימת המבקיעים של בטיס, עם 4 שערים, נתון שמוכיח את גודל האבידה. בטיס כבשה בליגה 13 שערים, כששלושה נכבשו במחזור האחרון נגד אלאבס, הקבוצה החלשה ביותר בספרד, שגם היא זוקפת לזכותה מספר שערים גדול יותר מאשר המועדון מסביליה. רק קבוצה אחת, קאדיז, כבשה פחות מבטיס. המספרים העגומים שכנעו בסופו של דבר את הנשיא להחתים שני חלוצים ברזילאים, דייגו טרדלי, מסאו פאולו ורוברט מאיינדהובן. שניהם יתחילו לשחק רק בינואר.


גם חואקין הוא לא אותו שחקן של העונה שעברה, עם שני בישולים ושער אחד (נגד אלאבס, כמובן) ב-17 משחקים. לשם השוואה, בעונה שעברה מספר הבישולים של חואקין עמד על 16. בליגת האלופות, נגד צ'לסי בסטמפורד ברידג', חואקין ניסה לעשות קאמבק מחודש, כדי להראות למוריניו שהוא טוב יותר מג'ו קול ושון רייט פיליפס, אבל אסייר דל הורנו שיתק אותו לחלוטין.

נקודת השפל היתה דווקא בליגה, במחזור ה-12, בהפסד לסביליה 1:0, שסימל יותר מכל שמסע הניצחון של לופרה הסתיים סופית. שלושה מחזורים אחר-כך, ב-0:0 הביתי נגד אספניול, היריבה לתחתית, לופרה החל להראות סימני כניעה, כשבחר לא להגיע לאצטדיון. הנשיא כנראה חשש מתגובת האוהדים, שקצו במצב הקבוצה, ובחר לראות את המשחק בטלוויזיה. גם את המהלך הזה עשה לופרה בדרך האופיינית לו. חמישה ימים לפני המשחק נגד אספניול, בטיס הפסידה בבית לאנדרלכט בליגת האלופות, הקבוצה שלא צברה עד אז אף נקודה. לופרה לא היסס וכינס מסיבת עיתונאים ב-01:20 באותו לילה. עיתונאים טרוטי עיניים התכנסו סביבו, במטרה להבין מה החדשות המרעישות. "לופרה לא יישב יותר בתא המנכ"ל במשחקים", העיד על עצמו בגוף שלישי הנשיא. "מעתה אצפה במשחקים בטלוויזיה בבית". התוכנית, כאמור, לא הצליחה לגמרי במשחקים נגד אספניול (0:0), אתלטיק בילבאו (הפסד 2:0) ואלאבס (ניצחון 0:3). המהלך הזה לא התקבל בהבנה בספרד, מדינה בה האנשים מתבקשים לעמוד מול היריבים והמבקרים שלהם ולא לברוח. באנדלוסיה תהו האם זהו תחילת הסוף של הנשיא.

אבל לא רק שלטונו של האיש שהרים והפיל את בטיס נמצא תחת סימן שאלה, אלא גם מעמדה של הקבוצה בליגה הראשונה, למרות הניצחון האחרון על אלאבס. גם הסלוגן של הקהל בבטיס, עדיין אחד הנאמנים בספרד, "תמיד עם בטיס, אפילו אם הם מפסידים", יעמוד למבחן בקרוב. במחזור הבא (7 בינואר) תצא בטיס לקרב תחתית מרתק במיורקה, כשניצחון במשחק יכול להרים את הקבוצה האומללה מעל הקו האדום. עם הרכש החדש, בטיס תנסה לצאת לתקופה חדשה, אבל הפסד עלול להחזיר את הקבוצה עמוק לתוך הבוץ, בואכה הליגה השנייה. אז אולי נוכל לדעת האם הגורל שפקד קבוצות אחרות שהגיעו לליגת האלופות וירדו ליגה, כמו סלטה ויגו, יפקוד גם את בטיס ולופרה. דבר אחד בטוח: במקרה שלו, ההתרסקות תהיה הרבה יותר רועשת.