הפיוס הפלסטיני: בישראל קיוו שחמאס ימשיך לשלוט ברצועה

השבעתה של ממשלת ההסכמה הלאומית ברשות הפלסטינית היא רגע היסטורי עבור העם הפלסטיני, לפחות במישור הסמלי. תיאורטית, הטקס ברמאללה סיים את הפיצול המתמשך בין חמאס ופתח, בין הגדה ועזה. מה שהחל ביוני 2007 ברצועה, בהפיכה אלימה וברוטלית מבית היוצר של חמאס שבמהלכה נהרגו יותר מ-160 אנשי פתח, בא אל קצו לאחר שבע שנים בוויתור של הארגון האיסלאמי על הממשלה, אך לא על השלטון. זהו המלכוד מבחינת ישראל – וגם מבחינת פתח ויו"ר הרשות אבו מאזן.

ראש ממשלת חמאס, איסמעיל הניה, אמנם הודיע בצהריים על התפטרותו ואבו מאזן אף שוחח עמו בטלפון כדי לברכו על מאמציו למען האחדות. אולם הבעיה הגדולה של אבו מאזן – וגם של ישראל כאמור – היא שמקבלי ההחלטות ברצועת עזה היו ונותרו קברניטי חמאס, גם מבלי שיעמדו בראשות הממשלה או שאפילו חבר אחד מטעמם יכהן כשר בממשלה. עבור חמאס, הטיפול בענייני היום-יום של עזה הפך לנטל שלא ניתן להתמודד אתו. בפועל, הזרוע הצבאית של הארגון, על עשרות אלפי החמושים שלה, תמשיך לנהל את הרצועה במישור הביטחוני.

הפיוס יכול להיחשב כהצלחה פוליטית לשני הצדדים אל מול הציבור הפלסטיני בטווח הזמן המידי. אבו מאזן, שכשל בניסיונו להביא הישג משמעותי במו"מ עם ישראל, הצליח לממש את הבטחתו לפיוס לאומי בתנאיו שלו. על אף שחמאס ניצח בבחירות לפרלמנט ב-2006, הניה התפטר ובמקומו התמנה רמי חמדאללה, שנחשב למינוי מובהק של אבו מאזן. גם הרכב הממשלה מעיד עד כמה הצליח אבו מאזן לכופף בסוגיה הזו את ידו של חמאס. כל התיקים המרכזיים יאוישו על ידי מקורביו של אבו מאזן.

בממשלה החדשה לא יישבו חברי חמאס – או פתח – והיא תכיר בישראל, בהסכמים החתומים עמה וכן תשלול את האלימות והטרור. עד כאן, כל מה שאבו מאזן ביקש. ומדוע בכל זאת יש כאן הישג עבור חמאס? מאחר שהארגון עמד על סף פשיטת רגל. מצבו הכלכלי והציבורי היה רעוע ומבחינה ציבורית הצעד שלו מתפרש כנכונות לוותר על השררה והכוח "למען האחדות". אלא שחמאס לא מוותר על הכוח או על השררה, אלא רק על הישיבה בממשלה. הארגון גם מקווה לראות את התוצאות של הצעד הזה בקלפיות, על אף ששני הצדדים נשמעים פסימיים לגבי האפשרות שבחצי השנה הקרובה אכן יתקיימו בחירות לפרלמנט ולנשיאות.

עד אז לפחות, הממשלה החדשה צפויה להיתקל באין-ספור מכשולים. ראשית, כל משרד ממשלתי יקלוט אליו את פקידי הרשות וגם את פקידי חמאס. איך בדיוק הדבר יתבצע בפועל ומי ישלם את משכורותיהם? קשה לומר. ומה לגבי כוחות הביטחון של חמאס בעזה? גם הם ימשיכו לפעול באין מפריע כאילו דבר לא השתנה. את הפקודות הם יקבלו מראשי חמאס ולא משר הפנים החדש, שהוא גם ראש הממשלה, רמי חמדאללה. זהו מצב מגוחך כמעט. אם קבוצה חמושה בעזה תחליט לשגר טילים לעבר ישראל, לממשלה החדשה לא תהיה היכולת לפעול או למגר את התופעה. רק לחמאס. ולא ברור אם לנוכח אי-ישיבתו בממשלה, ירצה בכלל הארגון לעשות זאת. בשורה התחתונה, המבחן הגדול של הממשלה אינו בעצם הקמתה, אלא ביכולת שלה לפעול – וספק אם יש לה יכולת שכזו.

התגובה המידית של ירושלים והאיומים לנתק את כל הקשרים עם ממשלת האחדות מעלים יותר מחשד כבד שעבור ישראל, הפיצול ושלטון חמאס ברצועה היו נוחים יותר. בעזה פעל עד כה הארגון במלוא המרץ נגד יורי הקסאמים, ולישראל היה את האליבי המושלם מדוע לא ניתן לעשות שלום עם הפלסטינים. כעת קמה ממשלה אחת בגדה ובעזה שתקבל את כל דרישות הקוורטט. המענה המידי של ישראל הוא שאבו מאזן "כרת ברית עם חמאס, שהוא ארגון טרור". נכון, אלא שבישראל שכחו להסביר שגם בינינו לבין חמאס היו הסכמים והבנות למכביר ושהממשלה החדשה – שוב, במישור התיאורטי – מקבלת עליה את כל מה שישראל דרשה במשך שנים. וכך ישראל צפויה כנראה להחרים או לנתק קשרים עם ממשלת האחדות. הבעיה היא שהקהילה הבינלאומית, ואפילו ארצות הברית, לא השתכנעו עד כה בצדקת הטענות הישראליות.

וברקע, המצב בשטחים ממשיך להיות נפיץ. שביתת הרעב של האסירים המנהליים נמשכת כבר כמעט 40 ימים ועשרות מהם בטיפול בבתי חולים בישראל. עוד ועוד אסירים מצטרפים אליה וגם הציבור הפלסטיני עושה סימנים ראשונים של התעוררות. הקמת ממשלת האחדות רק תגביר בעקיפין את התסיסה בגדה ואת פוטנציאל ההתפרצות.