חיסולו מהאוויר של משהוד חכימוללה, מנהיג הטליבאן הפקיסטני, הינו חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של פעולות נוגדות-טרור שמבצעים האמריקנים בפקיסטן בשנים האחרונות. בנאומו לאומה במאי האחרון, פירט הנשיא אובמה את תפיסת הביטחון של ארה"ב לגבי איומי הטרור הנוכחיים ואת אסטרטגיית הפעולה נוגדת-הטרור של ממשלו, שהמוקד שלה, בשנים האחרונות, היה הסיכול הממוקד מהאוויר.
לנוכח הביקורת הנוקבת מבית ומחוץ, בעיקר בפקיסטן, על מדיניות הסיכול הממוקד האינטנסיבית בה נקט ממשלו, הדף הנשיא האמריקני את טענות מבקריו. הוא קבע כי החלופה, של נוכחות צבאית אמריקנית במדינות בהן פועלים ארגוני הטרור, נתפסת ככיבוש ועולה בהרבה יותר דמים מאשר בפעילות הכירורגית מהאוויר, והדגיש את ההקפדה היתרה בה נוקטת ארה"ב כדי להימנע ככל הניתן מפגיעה באזרחים חפים מפשע ובלתי-מעורבים. בהקשר זה יוזכר כי לאחרונה דיווח הממשל הפקיסטני כי מאז 2008 נהרגו 67 אזרחים מכלל 2,227 המחבלים ההרוגים שנפגעו מתקיפות הכטב"מ (כלי טיס בלתי-מאוישים) האמריקניים.
לצד זאת, ישנן עדויות רבות על כך שמערכת הסיכול הממוקד מהאוויר שמנהלת ארה"ב נתפסת כאיום ממשי על ארגוני הטרור באזור השבטי בפקיסטן, בתימן, בסומליה ובמאלי, וכי הארגונים מחפשים דרכים מתוחכמות כדי להתגונן מפני פגיעתם הרעה. עם זאת, ברור כי אין בכוחה של ניהול מערכה אווירית מרחוק כדי להכניע אותם.
ואכן, בעקבות החיסול של משהוד מיהר הארגון להכריז על סגנו כמחליפו, ובמקביל השמיעו דובריו איומים לנקום את מותו במערכת מתאבדים נגד ארה"ב ובנות בריתה. הפקיסטנים מצדם, מיהרו גם הם לגנות את החיסול של משהוד, בטענה כי הדבר מהווה פגיעה במאמצי השלום שהם מקיימים מול הטליבאן, והדגישו כי ארה"ב שבה ומפרה את ריבונותם.
פעילות הסיכול הממוקד של ארה"ב בפקיסטן עמדה כאבן נגף ביחסי שתי המדינות, ובפרט בשנתיים האחרונות, לאחר שהביקורת בפקיסטן הועצמה בשל פעילות הקומנדו לחיסול בן לאדן באחוזתו באבוטבאד. כניסתם של הכוחות האמריקניים, ללא הרשאה או תאום מראש עם שלטונות פקיסטן, היוותה קריאת תגר בוטה על ריבונות פקיסטן, ואיימה להביא לקרע בין שתי המדינות.
המתח בין המדינות, בעיקר על רקע הביקורת הפנימית הגוברת בפקיסטן, חייב ביקורי פיוס והרגעה מצד בכירים בשני הממשלים, שנועדו לחזק את האינטרסים המשותפים של שתי המדינות הסובלות שתיהן מפעילותם של ארגוני הטרור הפקיסטניים, ובראשם אל-קאעדה, טאליבן, רשת חקאני ואחרים, הפועלים באזורים בעלי המשילות הנמוכה ובעיקר בשטחים השבטיים של ווזיריסטאן.
חשוב לציין גם את המאמצים של ארצות הברית להבטיח שפקיסטן תמלא תפקיד חיובי, מועיל ואפקטיבי, בקביעת מערכת ההסדרים באפגניסטן, ובכלל זה עם הגורמים הפרגמטיים בקרב הטליבאן, לאחר נסיגת כוחותיהם של ארצות הברית ונאט"ו בקיץ 2014.
הדבר החשוב ביותר עבור ארצות הברית ובעלות בריתה במערב, שלשמו הקיזו דם והוציאו ממון רב באזור, הוא הביטחון כי אפגניסטן - ולצידה גם פקיסטן - לא ישובו לשמש מוקד מרכזי להכשרה ולתכנון של פיגועי טרור ראוותניים כדוגמת מתקפת הטרור של 11 בספטמבר. וזו הייתה מטרת העל ששימשה להצדקת מעורבותן הפעילה באזור בעשור האחרון.
אם כך, נשאלת השאלה אם מעבר לפגיעה הנקודתית במנהיגי טרור ושיבוש יכולתם של הארגונים המקומיים לפעול באין מפריע, עשוי חיסולו של משהוד לסייע להשגת מטרת זו, או שמא דווקא ירחיק חיסולו את האפשרות למצוא בקרב הטליבאן שותפים להסדר עתידי.
על פי תגובתו הראשונית של הארגון, נראה כי התשובה שמאיים הטליבאן לתת היא מנה נוספת של טרור. עם זאת, ייתכן כי דווקא סילוקו של משהוד, שהיה אחראי ישיר לתכנון כמה מהפעולות הרצחניות בפקיסטן בשנים האחרונות, ואף לשיגורו של המחבל שניסה לבצע פיגוע המוני בכיכר טיימס במאי 2010, יאפשר לגורמים אחרים ליטול את המושכות לידיהם, ולתרום לייצובן של אפגניסטן ופקיסטן בעתיד.
*הכותב, יורם שוייצר, עומד בראש התכנית לחקר הטרור במכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS. בכתיבת המאמר השתתפו עינב יוגב - עמיתת מחקר, ושמואל זטלוף-צור - מתמחה בתכנית.