הקץ לרבנות הג'ובים

דבריו האחרונים של הרב עובדיה יוסף נגד הרב דוד סתיו, המועמד המוביל לתפקיד הרב הראשי האשכנזי, אינם נדירים בחריפותם - אלא במהותם: בדבריו הקשים נגד מועמד מפלגת הבית היהודי, בעצם מתכחש הרב ל"דיל" שרקמו אנשי ש"ס עם הציונות הדתית, וסותם לפיכך את הגולל על חוק עמאר, שנועד לסלול את דרכו של תלמידו ועושה דברו, הרב שלמה עמאר, לעשר שנים נוספות בתפקיד הרב הראשי הספרדי. עד כדי כך הסריחה העסקה הזו, שכל תכליתה לסדר ג'ובים לרב עמאר ולמקורביו - שאפילו מנהיגה הרוחני של ש"ס, המפלגה שהג'ובים זורמים בד.נ.א שלה, מפנה לה עורף.

שיחת מסדרון אחת יכולה להמחיש מה חושבים ישראלים רבים על המסע המתנהל בימים אלה בסוגיית בחירת הרבנים הראשיים לישראל. ח"כ דוד רותם ניגש באחרונה אל שר האוצר יאיר לפיד ובפיו שאלה פוליטית: "מה דעתך לתמוך בחוק שיביא לבחירת רב ראשי אחד ולא שניים, כפי שנהוג היום?". לפיד השיב בשאלה: "אפשר אפס?".

מעולם לא העליתי בדעתי שיבוא היום בו אמצא את עצמי מבין ללבו של יאיר לפיד – אבל כנראה שיש לכל דבר פעם ראשונה. ניסיתי לחשוב כיצד אוכל לסנגר על אותו מסע אל הגלימה או הלשכה, שהפך למסע אל כיסם של אוליגרכים וכיסאם של ג'ובים, ופשוט לא הצלחתי. במסגרת המסע הזה, מותרת הפוליטיקה הכי מלוכלכת שעדיין לא הכרנו. והכול בשביל מה? בשביל סידור עבודה לרב סתיו ולרב עמאר. אתם הייתם רוצים שהרב שעמו תתייעצו בעתיד יגיע אל לשכתו אחרי מסע ארוך ומייגע של פוליטיקה קטנה ומושחתת?

ביולי 2009 מליאת סערה הכנסת סביב ההצבעה על "חוק מופז" שנועד לאפשר לשאול מופז להתפלג עם שבעה ח"כים. כאקט מחאה, חבשו החכי"ם מסיעת קדימה שהיו במליאה בעת ההצבעה מסכות גז על פניהם, כדי שלא "יריחו" את הסירחון הפוליטי. ארבע שנים מאוחר יותר, לו הייתי חבר בוועדת הפנים של הכנסת, הייתי חובש את אותה מסכה וגם מרסס מטהר אוויר בעת ההצבעה על חוק עמאר, בכדי לטהר את הריח החריף הנודף מאותו חוק לא מידתי, שניסו להעביר לוביסטים-עסקנים-יחצנים צמאי ג'ובים.

הציבור החרדי כולו, על כל גווניו, מלבד אותם כמה בעלי עניין, מתנגד באופן הנחרץ ביותר לכל דיל בנושא זה. דווקא אריה דרעי, האיש שכולנו היינו מהמרים בעצימת עיניים שבטח שותף פה לתרגיל - קיבל את הוראת הרב עובדיה ופעל לפיה. אבל פרנסיו של חוק עמאר כבר גרמו לנזק בלתי יתואר ובלתי יסולח. האיבה למוסד הרבנות הראשית הולכת וגדלה; חילונים וחרדים מעולם לא היו מאוחדים יותר בעמדתם: כל בר-דעת מבין שתפירת חוק למועמד מסוים הוא חלומו השחור של כל מתעב מוסד רבני באשר הוא. וכעת, הוגשה הדוגמה על מגש של כסף.

מה ניתן לעשות כדי להחזיר את מוסד הרבנות למצב של שפיות? אפשר להתחיל מהדבר הבסיסי ביותר: שנים שיש כאן שני רבנים ראשיים מכהנים, וגם בכל עיר יש שני רבני ערים, האחד ספרדי והשני אשכנזי. הגיע הזמן לשנות הסטטוס-קוו הזה. הגיע הזמן למנות רב ראשי אחד, כפי שבכותל מסתפקים ברב אחד, וכך גם בכל עיר. אותם שוחרי השוויון, אותם אלו שמטיפים מוסר על גזענות בין עדות, צריכים לצאת למאבק משותף נגד מינוי רב לעדה מסוימת, ולהביא לבחירת רב אחד. אולי יהיו פחות ג'ובים, אבל זה הרבה יותר הגיוני.

לחרדים ודאי שאין צורך בכפילות הזו. הרי החרדים בכללותם ממילא אינם מסתייעים במוסד הרבנות הראשית, הם אינם אוכלים את כשרות הרבנות אלא אם יתווסף למאכל עוד הכשר חרדי. החרדים היחידים שזקוקים לרבנות הם אלו שמתפרנסים ממנה. מי שכן נועצים ברבנים הראשיים לעתים הם החילונים או אנשי הכיפות הסרוגות, שמנהיגיהם נותנים יד אחת עם חוקי הג'ובים, חוק עמאר או חוק שטרן. האחרון מסתתר בצביעות מעושה תחת הערך של דאגה לשוויון לנשים (שיזכו ליותר ייצוג בוועדה הבוחרת), אך למעשה שוב משתמשים בדגל הדאגה לנשים כדי לרצות מאוויים. של גברים, כמובן.

אתאר לכם סיטואציה מביכה מחייהם של רבני הערים: אין זה סוד ששני רבני העיר קריית אתא אינם מצויים ביחסים טובים, ובספטמבר 2011 הגיעה המלחמה האישית לנקודת שיא: אחד הרבנים קרע את תעודת הכשרות שהעניק מקבילו. ומי הם הראשונים שסובלים מההתקוטטות בין הרבנים? התושבים. הפרק המכוער הזה יכול היה להימנע, לו היה לעיר רב אחד. כך גם הרבנים הראשיים, האחד נועץ במנהיג הציבור הספרדי הרב עובדיה יוסף. והשני במנהיגי הציבור שלו. אז בזמן שמדברים על "פוליטיקה חדשה" אולי צריך כאן גם "רבנות חדשה"?

הכותב הוא צביקה גרוניך, עיתונאי חרדי

לכל הטורים של צביקה גרוניך

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il