ארקדי יסדר

בחודשים האחרונים, לאן שלא נפנה, נמצא את ארקדי גאידמק. הקטיושות מבריחות את תושבי הצפון למרכז הארץ? גאידמק מקים להם עיר אוהלים בניצנים. הירושלמים מתקשים למצוא דיור הולם? גאידמק משכיר דירות במחירים מגוחכים בהר חומה. ילדי שדרות לא נרדמים בלילה מאימת הקסאמים? גאידמק מעלה את כולם על אוטובוסים ושולח אותם לנופש הכל-כלול באילת.

לפני שבועיים, בסערה שעורר מצעד הגאווה, הכריז גאידמק שמצעד כזה הוא "פגיעה בערכי המסורת המשפחתית" ורץ להציע לראשי הקהילה תשלום כדי להעבירו לתל אביב. אנשי "הבית הפתוח" בירושלים הבינו כנראה שזכויות אדם אי אפשר לקנות בכסף, ולא קיבלו את ההצעה. "הכול קורה כאן לפי חוקי מזוז", אמר גאידמק בכעס, ולא ידע כמה הוא טועה. אם הכול היה קורה על פי חוקי מזוז, ישראל הייתה נראית הרבה יותר טוב.

נראה שגאימדק מגיח תמיד כשמשבר גדול מטיל את צילו על ישראל, ולעולם הוא ישלוף את כרטיס האשראי, ויפתור כל בעיה כמו נדבן אורגינל. אלא שבניגוד למה שהיינו רוצים להאמין, במקרה שלו לא מדובר בנדבנות לשם שמים, אלא בחיבור פשוט של אינטרסים וחשיבה לטווח רחוק. לגאידמק לא באמת איכפת מרווחתנו. איכפת לו מהכוח הפוליטי שהוא צובר עם כל יוזמה כזו.

ארקדי גאידמק הוא עגל הזהב של ישראל 2007. אנחנו סוגדים לכספו, לאלטרואיזם המדומה שלו, מסונוורים כל כך עד שלא רואים מה עומד מאחורי החזות הנדיבה. אי אפשר להאשים אותו – כמו כל אנשי העסקים, הוא בסך הכול מנסה למקסם רווחים. הבעיה טמונה בואקום שנוצר כשממשלה בישראל זונחת את אזרחיה, ומשאירה אותם להינמק בקריית שמונה או בשדרות כשטילים עפים מעל בתיהם. אותה ממשלה שלא מטפלת בענייה, עד שגאידמק מחליט להשכיר להם דירות בהר חומה במחירים מגוחכים. כשהמדינה לא ממלאת את תפקידה, יש מי שקופץ פנימה ולוקח על עצמו את התפקיד הזה.

סימני השאלה סביב מעשיו של גאידמק בעבר, דוגמת מכירת הנשק לממשלת אנגולה, או החשדות על העלמת מס בצרפת, כולם הולכים ומתעמעמים ככל שנדבנותו של הברון גדלה. אם רק ירצה, גאידמק ישתלב נפלא בפוליטיקה הישראלית. בעידן שבו נגד הנשיא עומדים חשדות כבדים על אונס, ראש הממשלה הודף טענות על התנהלות לא תקינה ויו"ר ועדת חוץ וביטחון מאמין שמינויים פוליטיים הם עניין לגיטימי לגמרי, לאדם כמוהו יש כל זכות להתיימר להיות פוליטיקאי.

גאידמק יודע היטב מי נהנה מכספו – אותה שכבה חברתית שבעוד שנה שנתיים תרוץ לקלפי לגמול לו על טוב ליבו. לרעבים אין זמן וסבלנות להרהר במשמעות של מעשיו, גם אם היא הרסנית לישראל. קל ללכת שולל אחרי שביל המזומנים של גאידמק ולהעריץ את האכפתיות המדומה שלו לאזרח הקטן. קשה יותר לפקוח עיניים ולהבין מה עומד מאחוריה. אם נתעלה מעל הציניות המתבקשת, ייתכן שמצוקתם של הישראלים באמת נוגעת לליבו, אבל הוא האחרון שלא ישכיל לנצל את המצוקה הזו לצרכיו שלו. כשתמצאו אותו בכנסת, אל תגידו שלא ידעתם.