מלחמת העולמות: שתי הסולניות השבדיות הכי חמות - ראש בראש

זה מרגיש כמו מלחמה. לא סתם מלחמה, מלחמה של נשים. לא סתם נשים, נשים שוודיות. אם אתם נערים מתורבתים שהולכים לקולג', אתם מדמיינים את זה מתרחש בחדר המיטות, עם תחתונים וקומביניזונים, כשנוצות של כריות עפות באוויר והרבה צחקוקים משועשעים נפלטים. אם אתם גברים מיוזעים שאוהבים צמיגים ומשלמים כסף טוב בשביל לראות רובוט ענק מתעלל במשאית, אתם מדמיינים את המלחמה בתוך שלולית בוץ מטונפת. בכל אופן, אם אתם גברים הטרוסקסואלים, לא תוכלו להתחמק מהסטריאוטיפ – אומרים לכם שתי בנות שוודיות, שאחת מתחרה בשניה באופן זה או אחר, ואתם מיד תחשבו על קאט-פייט - לא צריך לקרוא בלייזר בשביל להגיע למסקנה הזו.

הקרב שאני מדבר עליו הוא בין ויקטוריה ברגסמן, הסולנית לשעבר של הרכב האינדי-פופ השוודי ה-Concretes, שבדיוק מוציאה אלבום סולו ראשון תחת השם המבלבל Taken By Trees, לבין ליסה מילברג, הבחורה שנכנסה לנעליים הגדולות של ויקטוריה בקונקריטס אחרי שנים שישבה בלהקה מאחורי התופים, ועכשיו כשיוצא האלבום החדש והרביעי של הלהקה המתקתקה הזו (לא כולל שלל אי-פיז), כל העיניים מופנות אליה.

לא נעים, סך הכל הן היו מאוד קרובות פעם, ומי יודע – אולי הן עדיין החברות הכי טובות. אך בגלל ששום רכילות בנושא לא הגיע לאוזני – מישהו במערכת חייב לחדש לי את המנויים על הטבלואידים של שטוקהולם - אני בוחר להכריז על מלחמה קלאסית: הברונטית (ויקטוריה) נגד הבלונדינית (ליסה). ושמישהו ינסה להפריד בניהן.

העובדה שהקונקריטס הוציאו אלבום חדש לא ברורה מאליה. לפניו עברה עליהם שנה לא קלה – זה התחיל בטור בארה"ב שנתקע בגלל שמישהו גנב להם את כל הציוד (וכשמודבר בלהקה של שבעה-שמונה אנשים - תלוי מתי אתם סופרים – יש לא מעט ציוד), המשיך למחלה של ויקטוריה שגרמה לביטול הופעות רבות, ונגמר בהודעה של ויקטוריה על עזיבת הלהקה לטובת קריירת סולו. הלהקה החליטה להמשיך בשלה, ולכתוב אלבום על שנת הצרות שלהם, כשהם מעבירים את ליסה – פעם תופים וקולות רקע, לחזית. כך נולד לו "Hey Trouble".

הדבר הכי חכם שהקונקריטס עשו היה לקחת את ג'ארי האפליינן להפקת האלבום. זה האיש שהביא להם את היצירה הכי טובה שלהם – האלבום שקרוי על שמם מ-2003, וגם אחראי על ההפקה באלבום הכמעט מושלם של קאמרה אובסקורה, "Let's Get Out Of This Country". ביחד עם האפליינן הקונקריטס הבינו שלפני העזיבה של ויקטוריה הם לא ממש היו ג'וי דיוויז'ן, ולכן, אחרי הנטישה שלה הם רחוקים מלהיות ניו-אורדר.

במילים אחרות, הקונקריטס לא ניסו להמציא את עצמם מחדש. ב-"Hey Trouble" יש את אותו באבל-גאם פופ, אותן השפעות פיל ספקטור, אותה אווירת סוכר שוודי שנעה בין מלנכוליה מכורבלת ("Firewatch" ו-"Simple Song") לבין קופצניות של להקת בנות ("Kids" ו-"Are You Prepared" המצוינים).

אותו הרעיון, רק עם חסרון אחד גדול: ליסה מילברג היא אולי זמרת לא רעה בכלל, אך היא עפר לרגליה של ויקטוריה ברגסמן. אולי זה עוד ישתנה, כשליסה תבין שהיא אמנית בפני עצמה, ושהיא לא צריכה לחקות את כל השטיקים של ויקטוריה, אך בינתיים, לפחות כשהיא עוד בצלה, הקונקריטס יצטרכו להסתפק בריליסים נחמדים ותו לא – את המקור הם לא יצליחו להעתיק במדויק, ועדיף שימשיכו הלאה.

הקונקריטס, "Hey Trouble"
(Lickin' Fingers)

לאלבום הסולו של ויקטוריה ברגסמן חיכינו. עזבו אתכם מהעבודה המשובחת שלה עם הקונקריטס – ויקטוריה ידועה בעיקר בגלל שהשתתפה שנה שעבה בסינגל "Young Folks" של Peter Bjorn And John – שיר הקרוסאובר הגדול ביותר שידע האינדי מאז אלוהים יודע מתי (יכול להיות שאתם מכירים אותו רק לפי הטייטל המעצבן "שיר השריקות" – נא לא להתבלבל עם "ווינדס אוף צ'יינג'" של הקורפיונז).

ויקטוריה החליטה לא ללכת עם השם המלכותי שלה, אלא להקים להקה של אישה אחת תחת השם Taken By Trees. לאלבום היא קראה "Open Field" ואם דבנדרה בנהארט הוא שם שמוכר לכם, אתם בטח שמים לב למוטיבים בשמות האלו – עצים, שדות פתוחים – נשמע כמו משהו שנלקח היישר מסצנת פולק כלשהי.

ובאיזשהו מקום זה מה שויקטוריה עושה בימנו – פולק-פופ עדין ומלטף, שרחוק עשרות קילומטרים מהפופ העוצמתי של "Young Folks". זה בכלל לא משנה שביורן ייטלינג (מפיטר, ביורן וג'ון) עזר לה בהפקה, ושג'ון אריקסון (מאותו הרכב) הגיע לנגן קצת (ואני שואל – איפה פיטר?). ויקטוריה יצרה כאן אלבום אינטימי מאוד, שלוקח את הקול המדהים שלה, שתמיד נשמע קצת-שבור-קצת-מתוסכל, ושמה אותו במרכז (והוא נשאר שם גם בשירים עמוסים יותר – יחסית – כמו "Lost And Found"). פתאום, כשאין שבעה נגנים מאחוריה, שמים לב לדמיון בינה לבין ניקו, וליכולות שלה לנצח על ההצגה בעצמה. היא לא באה עם בשורות חדשות, לא מנסה להתחבב יותר מדי. זה יפה, מקסים אפילו, ומציב את ויקטוריה במקום הראוי לה – בין שלל הסינגר/סונגרייטרים שלא עושים שום דבר חדש, אבל ממש עושים לך כיף ברקע ונעים בראש.

לא שהיה לי ספק, אבל הברונטית ניצחה את הבלונדית. חבל רק שאין שום סרטון ביוטיוב שבאמת מראה את המאבק הפיזי בניהן. בנינו, זה היה מגיע להרבה יותר אנשים מאשר שני האלבומים האלו יחדיו - לא כי אלו אלבומים לא טובים, אלא כי בנות שוודיות זה תמיד מעניין יותר.

טייקן ביי טריז, "Open Field"
(Rough Trade)