בכל ערב יום הכיפורים אני מדליק נר נשמה אחד לעילוי נשמת רבים מחבריי שנפלו בשדות המערכה של מלחמת יום הכיפורים. חברים מחטיבה 188 שמסרו את נפשם על הגנת הגליל בקרבות רמת הגולן, בוגרי קורס קציני שריון בפיקודו של אורי אור שפיקדו על מחלקות ופלוגות ושילמו בגופם את מחיר קלות הדעת של מנהיגי המדינה.
פעמים רבות אני מוצא את עצמי חופר בהררי המידע המתפרסם על אודות המלחמה בניסיון להבין את שורשי המחדל, ומגלה כי תפיסת עולמי ביחס לחברה הישראלית עוצבה במידה רבה כפועל יוצא מאותה המלחמה.
בשנה החולפת הצלחתי לפתור תעלומה שליוותה אותי מאז נפצעתי קשה במלחמה - מה היה הקרב שבו נפצעתי ולאיזו יחידה השתייכתי.
פניתי לתוכנית המדור לחיפוש קרובים ברשת ב'. חיפשתי באמצעות תוכנית הרדיו את נהג הטנק היחידי שיצא ללא פגע מפגיעת הפגז המצרי, שממנה נהרג חברי מאיר שטיין הי"ד, עלם חמודות זך נפש.
למחרת השידור התקשרו ממחלקת הנפגעים של חיל השריון ומסרו לי את מספר הטלפון של תא"ל (מיל') אלישיב שמשי. לדבריהם, בידיו מצוי חומר רב על המלחמה, חומר שנאסף לצורך כתיבת ספרו.
חיש מהר נפגשתי עם שמשי. סיפרתי לו שיצאתי למלחמה ממחנה נתן שליד באר שבע במוצאי יום הכיפורים במסגרת השתייכותי לגדוד 430 של חטיבה 500. שמשי אמר שהדבר לא ייתכן כיוון שהוא עצמו היה המג"ד של גדוד 430 והוא אינו זוכר את שמי כקצין בגדודו. רגע של מבוכה. חשתי כי גם המעט שזכרתי מהקרבות תלוי על בלימה.
"מה שמו של החייל שנהרג בטנק שלך?" הוא שאל. "מאיר שטיין", עניתי לו. שמשי ביקש את סליחתי וניגש לחדר עבודתו. המתנתי כמה דקות עד שחזר ואמר לי שאני צודק. ברשימת חללי הגדוד שלו במלחמת יום הכיפורים מופיע שמו של שטיין. כעת שמשי היה במבוכה, הוא לא זכר את נסיבות נפילתו של מאיר. "אני לא מבין מה קרה פה", אמר.
שמשי נעלם לכמה דקות נוספות וחזר כשבידיו עמודים מודפסים במכונת כתיבה ישנה. הוא הציג לפניי את הדפים ואמר שאלו הם תמצית מהלכיו של הגדוד במלחמת יום הכיפורים וסיפור נפילתם של חיילי הגדוד. הדפים נכתבו סמוך לאחרי המלחמה בידי היסטוריון מחיילי הגדוד.
בדחילו ורחימו עבר אלישיב שמשי על הדפים. מהאופן שהחזיק את הדפים הרגשתי שהוא מייחס להם מימד של קדושה. אודה שגם אני הייתי באותן דקות מתוח להפליא. "מצאתי", אמר לי שמשי בהתרגשות והגיש לי דף מצהיב. ידיי רעדו ועיניי נתמלאו דמעות. מתוך מאורת העבר הנורא החלו השורות לרצד מול עיניי: "שיין, שהיה סטודנט למשפטים, יצא עם המחלקה שלו ממחנה נתן. כעבור שעות של נסיעה על זחלים לעבר התעלה אירעה תקלה בטנק שלו. צוות החימוש של הגדוד לא הצליח להתגבר על התקלה. הטנק נשאר לבד. לפי המידע, הטנק המשיך להילחם עצמאית מול גשר הפירדאן וספג פגיעה ישירה של פגז. שטיין נהרג ושיין נפצע קשה והועבר לבית החולים הדסה".
צילמתי את הדף והוא שמור עימי למשמרת נצח כל עוד רוחי בי. זיכרון ממלחמה, שמבחינתי לא תמה.
פניתי לתוכנית המדור לחיפוש קרובים ברשת ב'. חיפשתי באמצעות תוכנית הרדיו את נהג הטנק היחידי שיצא ללא פגע מפגיעת הפגז המצרי, שממנה נהרג חברי מאיר שטיין הי"ד, עלם חמודות זך נפש.
למחרת השידור התקשרו ממחלקת הנפגעים של חיל השריון ומסרו לי את מספר הטלפון של תא"ל (מיל') אלישיב שמשי. לדבריהם, בידיו מצוי חומר רב על המלחמה, חומר שנאסף לצורך כתיבת ספרו.
חיש מהר נפגשתי עם שמשי. סיפרתי לו שיצאתי למלחמה ממחנה נתן שליד באר שבע במוצאי יום הכיפורים במסגרת השתייכותי לגדוד 430 של חטיבה 500. שמשי אמר שהדבר לא ייתכן כיוון שהוא עצמו היה המג"ד של גדוד 430 והוא אינו זוכר את שמי כקצין בגדודו. רגע של מבוכה. חשתי כי גם המעט שזכרתי מהקרבות תלוי על בלימה.
"מה שמו של החייל שנהרג בטנק שלך?" הוא שאל. "מאיר שטיין", עניתי לו. שמשי ביקש את סליחתי וניגש לחדר עבודתו. המתנתי כמה דקות עד שחזר ואמר לי שאני צודק. ברשימת חללי הגדוד שלו במלחמת יום הכיפורים מופיע שמו של שטיין. כעת שמשי היה במבוכה, הוא לא זכר את נסיבות נפילתו של מאיר. "אני לא מבין מה קרה פה", אמר.
שמשי נעלם לכמה דקות נוספות וחזר כשבידיו עמודים מודפסים במכונת כתיבה ישנה. הוא הציג לפניי את הדפים ואמר שאלו הם תמצית מהלכיו של הגדוד במלחמת יום הכיפורים וסיפור נפילתם של חיילי הגדוד. הדפים נכתבו סמוך לאחרי המלחמה בידי היסטוריון מחיילי הגדוד.
בדחילו ורחימו עבר אלישיב שמשי על הדפים. מהאופן שהחזיק את הדפים הרגשתי שהוא מייחס להם מימד של קדושה. אודה שגם אני הייתי באותן דקות מתוח להפליא. "מצאתי", אמר לי שמשי בהתרגשות והגיש לי דף מצהיב. ידיי רעדו ועיניי נתמלאו דמעות. מתוך מאורת העבר הנורא החלו השורות לרצד מול עיניי: "שיין, שהיה סטודנט למשפטים, יצא עם המחלקה שלו ממחנה נתן. כעבור שעות של נסיעה על זחלים לעבר התעלה אירעה תקלה בטנק שלו. צוות החימוש של הגדוד לא הצליח להתגבר על התקלה. הטנק נשאר לבד. לפי המידע, הטנק המשיך להילחם עצמאית מול גשר הפירדאן וספג פגיעה ישירה של פגז. שטיין נהרג ושיין נפצע קשה והועבר לבית החולים הדסה".
צילמתי את הדף והוא שמור עימי למשמרת נצח כל עוד רוחי בי. זיכרון ממלחמה, שמבחינתי לא תמה.