האתגר: אובאמה ויהודי ארה"ב

הפגישה שהתקיימה לאחרונה בין הנשיא ברק אובאמה לבין 50 נציגי ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית הוגדרה כ"מפגש יוצא מן הכלל" על ידי סגן יושב ראש הוועידה, מלקולם הונליין. המפגש סיפק, לדבריו, "הזדמנות להשמיע את עמדתם של יהודי ארצות הברית באשר לנושאים שעל סדר היום של המדינה". לפי הדיווחים יצא אובאמה מגדרו בניסיון לשכנע את המשתתפים כי הוא עודנו מחויב לישראל. יתרה מזאת, הוא שב והצהיר על מחויבותו לשמר את רמת הסיוע הצבאי האמריקני לישראל ברמות השיא הנוכחיות.

ואולם מהדיווחים עולה גם כי הנשיא עיקש לגבי הצורך להפעיל לחץ בלתי מאוזן על ישראל לביצוע ויתורים חד-צדדיים נוספים.

המשתתפים בוועידה הודו לנשיא על הווטו האמריקני במועצת הביטחון של האו"ם. כשנשאל על האמירות האנטי ישראליות הנוקשות שהביעה נציגת ארה"ב לפני ואחרי ההצבעה במועצת הביטחון, ציין אובאמה כי מחובתה של ארה"ב "לעשות משהו כדי להראות איזון", בעיקר בהתחשב בשבריריות דעת הקהל הערבית בתקופה "רגישה" זו.

מה שמדאיג בעיקר טמון בהבנה כי חרף הצונאמי הפוקד את העולם הערבי, אובאמה נשאר נאמן להנחת היסוד שלו: יש קשר בין המהומות במזרח התיכון - כולל האיום האיראני - לבין הצורך בוויתורים ישראליים כלפי הפלשתינים.

עיוות זה של המציאות מתעצם כאשר בוחנים את היחס של ארה"ב לאפשרות שקבוצות איסלאמיות פונדמנטליסטיות קיצוניות כמו האחים המוסלמים במצרים יעלו לשלטון. מחלקת המדינה האמריקנית מגדירה כיום את האחים המוסלמים כקבוצה מתונה, אף על פי שמטרתם החד-משמעית היא לכונן מדינת הלכה איסלאמית ולהשמיד את ישראל.

ומה שמרגיז טמון בקריאתו המתנשאת של אובאמה למנהיגים היהודים לשאול את חבריהם בישראל ו"לחפש בנפשם" את התשובה לשאלה אם ישראל רצינית לגבי השלום. ישראל לא רצינית? הרי נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שהקפיא את הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים, וזאת בתגובה ללחץ אמריקני (ולא פלשתיני). ולמרות זאת, סירב עבאס לנהל עימו משא ומתן.

חבל שאיש מהמנהיגים היהודים לא שאל את אובאמה אם הוא רואה קו מחבר בין המנהיגות המושחתת ברשות לזו של מובארק, המנהיג שאותו נטש אובאמה לאחרונה. אבל השאלה לא נשאלה, ואובאמה המשיך להפציר בישראל לבצע ויתורים נוספים, מתוך התעקשותו כי ראוי ש"שני הצדדים" יעשו "מאמץ גדול יותר".

אילו ויתורים ניתן לעשות עבור הפלשתינים בשעה שהם עדיין מסרבים להכיר בישראל כמדינה יהודית, מתנגדים לפירוז וממשיכים לתמוך בעיקשות בזכות השיבה הערבית?

האם על נתניהו להסכים לחזור לקווי שביתת הנשק של 1948 (שנקראים בטעות גבולות 1967) ותוארו על ידי אבא אבן, בהיותו שר החוץ, כ"גבולות אושוויץ"? האם על נתניהו להתעלם מהחלטה 242 של האו"ם, אשר נכתבה תוך מתן דגש ספציפי לעובדה כי הגבולות הבלתי-ניתנים-להגנה האלו יחייבו שינויים עתידיים? האם אובאמה מצפה כי ישראל תיסוג חד-צדדית, כפי שעשה שרון בעזה? נסיגה זו הובילה להשתלטות חמאס, להגברת ירי הרקטות והטרור, והגיעה לשיאה בעופרת יצוקה.

קיומה של ישראל תלוי רבות בתמיכתה של ארצות הברית - היום יותר מאשר בכל תקופה מאז קום המדינה. הציבור האמריקני והקונגרס מביעים תמיכה חזקה. אך בבית הלבן יש נשיא אשר מעדיף, אף שהוא אינו מכיר בכך, לפייס מדינות איסלאמיות ואפילו לכונן קשרים עם איסלאמים קיצוניים כדי להשיג שלום מדומה, מה שבעצם סותר את תמיכתו המוצהרת בישראל.

אובאמה, אשר שואף להיבחר בשנית, כבר הפגין נכונות לוותר על אידיאולוגיה כדי לקדם את מטרותיו. היהודים הם קבוצה אסטרטגית קטנה אך חשובה בפוליטיקה האמריקנית. יש להם כוח השפעה. האתגר שלהם יהיה טמון ביכולת לעמוד מול הנשיא אובאמה כדי לרתום אותו לדרך הטובה עבור ישראל, ארה"ב והמערב.